מאמרים – גרפולוגיה משפטית

images

הלכת דאוברט ומשמעותה בקבילות עדותו של עד מומחה ככלל ושל עד מומחה בתחום הגרפולוגיה המשפטית ובחינת מסמכים בפרט

מקורה של הלכת דאוברט (Daubert)בבית המשפט העליון בארה"ב, בתיק דאוברט נ. תעשיות מריל דאו בע"מ ופורסמה בשנת 1993.     טרם גיבוש הלכה זו, קבילות חוות דעת של מומחים, התנהלה על פי כלל די שרירותי, שכונה מבחן פריי (FREY) . מבחן זה קבע, בשנת 1923,  כי עדות מומחה תתקבל רק כאשר העקרונות עליה היא מבוססת, יהיו "מוכרים/מקובלים כללית" על ידי הקהילה המדעית. למרות שכלל זה התקבל ואומץ במרבית בתי המשפט בארה"ב.  ברבות הימים נמצא שהמושג "מוכרים/מקובלים כללית" היה מושג רחב מדי ולא מדויק. שכן, נכללו בו עדויות אשר לעיתים היו מבוססות על טיעונים אינטלקטואליים ומדעיים הגיוניים, אך תקיפותם ומהימנותם המדעית לא הוכחה.

בשנת 1973, פורסם כלל 702 שקבע:  עד יכול להיחשב כעד מומחה על סמך רמת הידע שלו, ניסיונו, האופן שבו אומן או למד את הנושא בו מדובר. וכמובן, כאשר הידע הספציפי, המדעי, הטכני, או ידע אחר, יכול לסייע לבית המשפט להבין, לקבוע את העובדות בנושא מסוים,  ולקבל בעקבותיו החלטות מושכלות.     במקרה דאוברט, בית המשפט העליון התבקש להחליט האם מבחן פריי, ראוי להיכלל בדיני הראיות הפדראלי של ארה"ב, או שכלל ראיות מס' 702  ייכלל כמכריע בדיני הראיות של מומחים מדעיים, בפני בתי המשפט בארה"ב, במקום מבחן פריי.     רוב ההרכב של בית המשפט העליון, במשפט דאובר, בראשות השופט בלקמן, קבע כי כלל 702 מוצלח יותר בהגדרתו מאשר מבחן פריי, אולם גם הוא, אינו עונה על כל הצרכים המגדירים ידע מדעי. בית המשפט קבע כי עדות מדעית חייבת להיות רלוונטית למקרה, להתבסס על שיטות ונהלים המקובלים בקהילה המדעית. כלומר, ששיטות אלה יהיו בעלי תקפות מדעית, על מנת להגיע לממצאים מהימנים.     בה בעת, בית המשפט העליון  סירב לאמץ רשימות או כללים נוקשים, אשר יקבעו את מידת מהימנות עדות המומחה המדעי, והדגיש כי מן הראוי להשאיר מידה מסוימת של גמישות.  ולפיכך קבע בית המשפט כמה גורמים הכרחיים שיסייעו בקביעת מיהו עד מומחה ומה מידת קבילות עדותו בבית המשפט:
א. התנאי הראשון והחשוב ביותר הוא: האם ניתן לחקור ולבחון את התיאוריות והטכניקות בהן נעזר המומחה, באופן אמפירי ואלו מחקרים נערכו לברור תקיפותם ומהימנותם?.
ב. התנאי השני: האם התיאוריות והטכניקות בהן נעזר המומחה,  הוערכו ופורסמו בכתבי עת?. כלל זה  אינו מרכזי ככלל הראשון, אך תומך בכלל הראשון ועשוי לחזקו, באמצעות העובדה שקיימות עדויות בספרות המקצועית אשר מאששות את מסקנותיו של המומחה.
ג. תנאי שלישי: מתייחס למידת יציבות המחקר והאם קיימים נתונים סטטיסטיים אודות רמת הטעויות בתחום.
ד.תנאי רביעי: האם קיימים סטנדרטים ונהלי בדיקה בנושא?.
ה.תנאי חמישי: האם התיאוריות והטכניקות בהם השתמש המומחה מקובלים על העוסקים בנושא בו עוסק העד המומחה?.
בנוסף לכך, קבע בין המשפט, שחקירת מומחה חייבת להתמקד על הטכניקות והמתודולוגיות אשר הובילו את המומחה לקבלת מסקנות והשערות אליהן הגיע.  היבט זה נועד למנוע ממערכת המשפט להיות מוצפת בהשערות ובמסקנות פסיאודו- מדעיות, מבלי שתהיה מודעת לטכניקות והמתודולוגיות אשר הנחו את המומחה בעבודתו.  כמו כן הדגיש בית המשפט האמריקאי, את חשיבותן של חקירות וחקירות נגדיות מחמירות, לברור התשתית המדעית של עבודת המומחה.
בה בעת, בחר בית המשפט שלא להחמיר יתר על המידה, וקבע שהעמידה בכל חמשת הכללים שצוינו לעיל, אינה הכרחית. כגון: פרסומים, למשל, אינם תנאי בל יעבור לקבילות עדותו של מומחה, והיא לא בהכרח מעידה על מהימנות המומחה.
כיצד עונים תחומי בחינת המסמכים והגרפולוגיה המשפטית, בקריטריונים הללו?
ראשית, נבחנה ההנחה הבסיסית, שקיימת אינדיבידואליות בכתב היד, הנחה זו מאפשרת להבחין בין כתב יד של אדם אחד למשנהו.  ההנחה נחקרה מדעית ואומתה באמצעות מדידות ממחושבות. תמיכה גורפת בהנחה זו פורסמה בשנת 2002, במאמר, פרי עטם של פרופ' סריהארי ואח', מאוניברסיטת ניו יורק ( SRIHARI – 2002) המאמר, מסכם מחקר של 20 שנה , העוסק בפיתוח תוכנה אשר נועדה לסייע לרשויות הדואר בארה"ב לקרוא כתובות על מעטפות ולקדדן.   בהמשך פיתוח התוכנה, בחן  פרופ' סיהארי את  יכולתה של התוכנה לאבחן כתבי יד של אנשים שונים. ואכן, התוצאות העלו כי, באמצעותה ניתן היה לאבחן, ברמת דיוק של 95% (!) אם שני כתבים נכתבו על ידי אדם אחד או לא.
באשר לשיטות עבודה נפוצות וקיומי מחקרים: קיימת ספרות ענפה בתחום, וכן ז'ורנלים מקצועיים אשר עוסקים במחקר מעשי ותיאורטי בתחומי בחינת המסמכים ומשמשים כ PEER REVIEW  ז'ורנלים מקצועיים נפוצים בארה"ב:

J. of forensic sciences

Journal of Forensic Document Examination.

The Journal of the American Society of Questioned Document Examiners.

באשר לתנאי ג לעיל: מהי מידת אחוזי הטעות בתחום, באשר לרמת מהימנות ועקביות גרפולוגים משפטיים?: הוכח במחקרים כי הם הצליחו לזהות  ולהבדיל באופן יציב ועקבי, בין כתבי יד של תאומים זהים. מחקרים נוספים שנערכו, בעיקר ע"י ד"ר משה קם (קם ואח' 1997, 1998, 2001 ) שביצע מחקריו תחת חסותו של ה FBI, עסקו באחוז הטעויות באבחונים. מחקריו העלו כי אחוז הטעויות בין בדיקות שנעשו על ידי גרפולוגים משפטיים מומחים נעו בין 6.5%- 0.5%  בעוד שאחוז הטעויות שנעשו על ידי הדיוטות נע במחקרים השונים בין 26.1% – 38.3%.

מאמר מקיף ומעניין אודות החלת תקנת דאוברט במשפט הישראלי, תוך ציוני מקרים שנידונו בבתי משפט בארץ, בנושאים שונים, ובעיקר בנושא רשלנות רפואית, ניתן לקרוא במאמרו של עו"ד יונתן דייויס באתר:     www.fire-investigators.org.il וכן בפסק דינו של כב' השופט שפירא בתיק: א 732/01 בימ"ש המחוזי חיפה.

© דבורה הראל