השבוע, ראיתי בטמבלויזיה פיסת כתבה, בה מודיעים על תצוגת מכוניות מירוץ מסוג פורמולה 1 בירושלים. מה לי ולזה?? עולם המירוצים למינהם רחוק ממני, ואפילו נתפס בעיני כהימור מיותר על החיים. אמנם ניתן לראות בעיסוק הזה כסוג של סובלימציה, לעידון דחפי תוקפנות ומשיכה להתגרות במוות, שהיא חשובה כשלעצמה. אבל בה בעת, ההשקעות האסטרונומיות הכרוכות בו, והסיכונים מסמרי השיער, נתפסות בעיני כלוקסוס דקדנטי… מלחמת גלדיראטורים מודרנית. ובכל זאת, מה סיקרן אותי להתייחס לנושא הזה??
אשתף אתכם באופן התגלגלות המחשבות שלי, בעקבות הידיעה השולית הזו. ראשית, חשבתי לעצמי, להציג את המכוניות האלה, ללא קיום מירוץ ממשי, ועוד למי שמת שיהיו מירוצים בארץ, זה כמו להביא ילדים לגלידריה משובחת, ולהראות להם איך אחרים אוכלים גלידה..:- ( … לאחר מכן, חשבתי, ובכל זאת, בוודאי שיהיו כאלה שישמחו לראות, ואולי לגעת, במה שהם רואים רק באמצעות מסכי הטלויזיה או הקולנוע. יש בזה ריגוש. אני בטוחה.
ואחר כך, חשבתי לעצמי, מעניין איזה מאפייני אישיות יש לנהגי המירוצים??… ואיך נראה את מאפייני האישיות האלה בכתב ידם ובחתימותיהם? ומכאן התגלגלו הדברים לחיפושיי בגוגל וקריאת כמה מאמרים קטנים בנושא של מאפייני האישיות של "מחפשי הסיכונים", ומצאתי חתימות של נהגי מכוניות מירוץ. ושל עוד כמה וכמה אישים לוקחי סיכונים מסקרנים.
חתימות של נהגי מירוץ מתחילת המאה העשרים
בקיצור, זה לא היה מירוץ, אמנם, אבל בהחלט מסעון מעניין: וכך, קירבתי אלי , השבלולה המצויה, את נושא מאפייני האישיות של נהגי מכוניות המרוץ , כמייצגים , לפחות את חלקם, של לוקחי הסיכונים, וניסתי להבין אותם בכלים שלי.
על פי פרויד, התנהגות מחפשת סיכונים, מונעת מתוך קיומם של אינסטינקטים הקשורים במוות, הפועלים בצד קיומם של ביטויי אינסטינקט החיים המקננים בכל אחד מאיתנו. לדעת פסיכולוגים מודרניים יותר, התנהגות הכרוכה בלקיחת סיכוני חיים, גורמים לעוסקים בה, דווקא לחוש "חיים יותר". וכך, נראה לי , שמדובר, בנקודת המפגש – בנקודת ההשקה, – בין שני הדחפים ה מנוגדים. לוקח הסיכונים מרגיש "חי" יותר, במיוחד כשהוא מרגיש שנמלט, באמצעות יכולותיו יוצאות הדופן, מציפורניו של המוות.
למרות שנהגי המירוץ נמנים, בהחלט, עם קבוצה זו של מחפשי סיכונים, באותה משפחה נמצא גם את מטפסי ההרים, את אלה העוסקים בצניחה חופשית, אסטרונאוטים, מגלי יבשות, ואפילו מהמרים, שודדי בנקים, ועוד. בקיצור: התנהגות המוגדרת כלוקחת סיכונים, היא כזו המתאפיינת ב"הליכה עד הקצה".
סימלה האולטימטיבי של השאפתנות – כיבוש פסגה
לדעת חוקרים שונים, הפעילות המכוונת ופתוחה ללקיחת סיכונים, אחראית גם לפריצות דרך משמעותיות בקידום האנושות: החל ממציאת מאכלים חדשים על ידי האדם הקדמון באמצעות טעימת עשבים או פרות וירקות חדשים, מבלי לדעת אם הם רעילים או לא, וכלה, באסטרונאוטים ומדענים החוצים את מגבלות הידע הקיים, תוך לקיחת סיכונים אישיים מרחיקי לכת.
חתימות האסטרונאוטים שנחתו הראשונים על הירח
ובכל זאת, אמרתי לעצמי, מה משותף ללקיחת הסיכונים של פורצי דרך התורמים לקידום האנושות לאלה שלוקחים סיכונים, כגון מהמרים, שודדי בנקים, שאינם מועילים לאנושות?? כששואלים את מחפשי הסיכונים מה הם חשים תוך כדי ולאחר פעילות כזו, הם משווים אותה להנאה מפעילות אורגזמית מינית, ואפילו עולה עליה. ואכן, העובדה שהתנהגות הכרוכה בלקיחת סיכונים משותפת לכל התרבויות, בצורה כזו או אחרת, מצביעה על כך שיש לה, ככל הנראה בסיס פיזיולוגי, המוטמע במערכת המוחית שלנו. ובצורה יותר ממוקדת, מדובר בפעילותם של שחרור מוגבר של אדרנלין ואנדורפינים, המשתחררים לדם במצב של סכנה ויציאה ממנה – עוררות גירוי חזק ורגיעתו. בעוד שהאדרנלין מפעיל את התגובות המוכרות של "ברח או הילחם", האנדורפינים מאזנים את השפעת הרגעים המפחידים הללו, ומאפשרים לנו להיות ממוקדים בניסיון להתמודד עם מצב הסכנה ולהירגע.
במונחים של תכונות אישיות, על פי מחקרים ושאלונים שנערכו, נמצא שלוקחי הסיכונים נוטים להיות חמי מזג, סקרנים, אקסטרווגנטיים , אינדיבידואליסטיים, תחרותיים וריגושיים מאוד. אך מה שמאפיין את לוקחי הסיכונים היא התחושה, שהם לא רק מתחרים עם אחרים העוסקים באותו תחום, הם מתחרים ונדחפים לנצח את המוות. כך, לדוגמא, טייסי קרב נועזים, כמו גם נהגי מירוצים, רוצים לנצח את מתחריהם או אויביהם. לשם כך הם לומדים ומתחנכים בקפידה לשלוט על כל מרכיבי הפעילות שלהם. ברכישת המיומנויות שלהם, הם עוסקים בבדיקה חוזרת ונשנית, של תקינות כליהם ואמצעי בטיחות. הם מקפידים להביא בחשבון את כל גורמי הסיכון שהם מעלים על דעתם. כלומר, הם מאותגרים ומוכשרים להתגבר על המוות האורב בפינה או להימנע מכישלון משפיל מאוד. כלומר, לא מדובר רק במשיכה לסיכונים, אלא, בעיקר, במשיכה אומניפוטנטית, לשליטה. משיכה זו באה לידי ביטוי לא רק בעת התמודדותם מול מצבי הסכנה, אלא בכל תחומי החיים שלהם.
במילים אחרות לצד המזג הסוער, התחרותי וההרפתקני שלהם, לוקחי הסיכונים הם "פריקים של שליטה", והם לא משאירים דבר ליד המקרה.
ומהם המאפיינים העיקריים בחתימותיהם ובכתב ידם? ראשית, נראה אותיות ראשונות גדולות מאוד של החתימות, ושליטת מרכיב האורך בכתב, כפי שמעידים הפרשי האורך הגדולים מאוד. אלה מעידים על האקסרווגנטיות והאינדיבידואליזם המודגש. לחץ הכתב בינוני לכל הפחות, ומרכיב התנועה יהיה מאופיין על ידי שילוב של תנועות צנטריפוגליות נמרצות ואפילו סוערות, עם מרכיבי כתב המעידים על שליטה עצמית גבוהה כגון: רווח קטן בין אותיות, זווית כתיבה ישרה או שמאלית, מתח קו גבוה ושולי קו חדים. כל אלה מעידים על שאפתנות בלתי נלאית, תחרותיות, צורך בכיבוש, בשליטה, ובצורך לרסן את "החיה" שבפנים.
חתימה של נהג מירוצים
רוב מרכיבי הכתב ושל האישיות מחפשת הסיכונים מאפיינים התנהגויות גבריות "פאליות". ואכן, נמצא במחקרים שרוב מחפשי הסיכונים הם גברים. אך, כמובן שהיו ויש בקירבם גם נשים. כגון: חלוצת התעופה, אמיליה ארהרט שאת כתב ידה וחתימתה תראו כאן. מבוקרת, מחושבת, בעלת שליטה עצמית וכוח רצון, עם זאת, מרכיבי האקסטרווגנטיות והמוחצנות הסוערת לא באו לידי ביטוי בכתב היד שלה.
כך, החל מסעי מכתבה שולית, למראה מכונית אדומה מעוצבת ועתירת כוח, דרך ניסיון להבין ולהכיר חלק מהעולם הפנימי של נהגי המירוצים. ובדרך, גיליתי, למשל, שבקרב מחפשי הסיכונים נמצא גם כירורגים פורצי דרך, ומדענים ואמנים שלוקחים סיכון לאבד את המוניטין שלהם בהמצאת תיאוריות , וסגנונות יצירה חדשניים.
