השפעת אלצהיימר ודמנציה על כתב היד

השפעת אלצהיימר ודמנציה על כתב היד

 

כפי שידוע לרוב העוסקים בתחום הגרפולוגיה ככלל, והגרפולוגיה המשפטית בפרט, אנו נתקלים לא אחת בכתבי יד ובחתימות של אנשים אשר לוקים בדמנציה או באלצהיימר. למרות שאיננו עוסקים באבחנות רפואיות, אנו נדרשים לעתים לקבוע האם האדם אשר כתב או חתם על מסמך מסוים היה כשיר מנטלית. ואכן, קיימים סימני כתב אשר משמשים כאיתותי אזהרה לפגיעה המתרחשת בחשיבה ובזכרון.

אף שבתחילת המחלה אין ירידה ביכולת הכתיבה,  נמצא לעיתים קרובות השמטת אותיות, או הכפלת אותיות, קישור בין מילים  (ראה חיצים כחולים בדוגמא).  ככל שמתפתחת המחלה, הכותב אינו זוכר כיצד הוא נהג לחתום, אך הוא יכול לחקות את חתימתו, אם דוגמאת חתימה שלו מונחת לפניו. ככל שמתפתחת המחלה פוחתת מיומנות הכתיבה וזו יכולה להתדדר תוך תקופה קצרה יחסית. במקרים כאלה אף נמצא צורות משונות ולא קריאות, מרווחים לא סדירים המקשים על קריאות, רעידות ושבירות בקו.

אלצהיימר

        התדרדרות כתב יד של חולה אלצהיימר

 

מבחן השעון לאבחון אלצהיימר

מבחן נפוץ לאיבחון אלצהיימר, הוא מבחן השעון: מבקשים מהנבדק לצייר שעון, ולאחר מכן למקם את המחוגים בשעה הנדרשת על ידי הבוחן… מצ"ב דוגמאות של  תוצאות המבחנים של חולי אלצהיימר בשלבים שונים של המחלה.

             אין ספק שניכרת כאן דיסאורנטציה ברורה של תפיסת זמן ומרחבמבחן השעון אלצהיימר

האם קיים טיפוס "חושב" לעומת "טיפוס מרגיש" בתורת הטיפוסים של יונג?

לא אחת שמעתי תלמידים המשתתפים בקבוצות הסופרויז'ן שלי את המונחים הטיפוס "החושב", או הטיפוס "המרגיש" ו-ב-כ-ן… אשתדל לומר זאת בעדינות..

אין יצורים כאלה!

ואני מסבירה להם בשופי ובנחת שכל הטיפוסים ה"יונגיאניים" חושבים ומרגישים. וארחיק לכת ואומר, שלמעט עולל בבטן אמו ומעט אחר לידתו, כל אדם חושב , וכל עולל בבטן אמו ובהולדתו מרגיש, וכל הרגשות הללו "מאופסנים" באמיגדלה, עוד טרם ממשיגים אותם. עכשיו, כשנושא זה ברור, נפנה אל הטיפוסים היונגיאניים.

אני יודעת שהביטויים היונגיאניים מבלבלים. מה ההבדל בין FEELING לבין EMOTION? לכל הטיפוסים יש רגשות: וכפראפרזה על דברי שיילוק ב"סוחר מונציה" אם נצבוט את טיפוס החשיבה, לא יכאב לו? הוא לא יכעס?? האם מתמטיקאי לא יתרגש וכולו שמחה וצהלה על שמצא פתרון לבעיה שנחשבה לבלתי פתירה עד כה?? בוודאי שכן!

ArchBathNBC                                            ארכימדס "אאוריקה"

ואיך זה קורה שדברים ישאירו את טיפוס הרגש אדיש וקר, והוא ינהג בערלות לב כלפי אנשים?

והשאלה הגדולה מכולן: איך זה ששני הטיפוסים הללו נחשבים בעיני יונג לטיפוסים רציונליים?

ובכן, זה די פשוט: שני הטיפוסים הללו מופעלים על ידי עקרונות. הם לא חייבים לדבוק בעקרונות קבועים לאורך כל שנות חייהם אך הם מבססים את תפיסות עולמם על עקרונות. גם איינשטיין פרץ את עקרונות אחידות וכיווניות הזמן, למרות שהיו עקרונות ברורים בימיו. והמהפכה הצרפתית, שחרטה על דגלה הומניזם, שוויון, וביטול המלוכה ובכך גלגלה מהפכות חברתיות נוספות בעלות עקרונות של שוויון מעמדי בפני החוק. היו אלה עקרונות ברזל שהשפיעו על העולם כולו.

french revolution

המהפכה הצרפתית

בדוגמאות אלה מגולמים ההבדלים בין טיפוס החשיבה לטיפוס הרגש. טיפוס החשיבה נמשך לעקרונות רציונליים, לא אישיים, כגון עקרונות מתמטיים, חוק, פיסיקה, אסטרונומיה ומדעים אחרים. כתב ידו של פרנסיס קריק, אחד מאבות ההוגים את מבנה ה DNA נמנה על טיפוס החשיבה. פרנסיס קריק

crick-letter_1-620x357

כתב היד של פרנסיס קריק מהוגי צורתה של מולקולת ה DNA

כתב אופייני לטיפוס חשיבה, חישה כמסייעת ראשונה ואינטואיציה מסייעת שנייה

לעומתו, טיפוס הרגש דוגל בעקרונות אשר עניינם בחברה, במבנה החברתי, בקהילות, בהשפעת משטרים על חיי קהילה וחברה. אנתרופולוגיה, סוציולוגיה, פסיכולוגיה, קרימינולוגיה, עבודה סוציאלית, כלומר, טיפוס הרגש, בין אם הוא מוחצן ובין אם הוא מופנם, הוא טיפוס ח-ב-ר-ת-י

כך, נביא לדוגמא את הנריק איבסן, מחזאי נורבגי פורץ דרך בכך שהתריס נגד המוסכמות החברתיות שרווחו בתקופה הויקטוריאנית.

איבסן תמונה

איבסן

כתב ידו של הנריק איבסן, רגש מופנם עם חישה מסייעת

ומה תפקידן של האינטואיציה והחישה אצל הטיפוסים השונים..? על זה בפוסט הבא…

תארו לכם: מה היה קורה כש"כאן שלי" היתה פוגשת את מגי…?

margaret pic

אתמול, הלכה לעולמה, דיים מרגרט ת'אצר, מי שהיתה ראש ממשלת בריטניה בין השנים 1979 – 1990, היא כונתה "אשת הברזל", ולא בכדי. ת'אצר היתה "מלכת ההפרטה" וכל אימת שיכלה להילחם בערכים סוציאליסטיים, עשתה זאת  בכוחנות ובעקשנות בלתי מתפשרת. ב 11 שנות כהונתה כראש ממשלת בריטניה (היחידה עד כה) היתה אישיות מרכזית בפוליטיקה העולמית, והייתה מעורבת  ופעילה מאוד בשינויים הכלכליים והפוליטיים שהתחוללו במערב כולו.

אבל, לא לשם תיאור פועלה "התכנסנו" כאן היום, אלא לשם ניתוח כתב ידה.

 margaret thacher

                                   כתב ידה של מרגרט ת'אצר

מי שלא ראה כתב יד של הטיפוס התשוקתי ה"קלאסי" של לה-סן, עכשיו יש לו הזדמנות מעולה! ולכן אמקד את ניתוח כתב ידה על פי תורת הטיפוסים הזו.

הטיפוס התשוקתי הוא ה"חזק" מכל הטיפוסים, בתורת האופי של לה-סן. חוברים אצלו להט, עשייה, שליטה עצמית, "ריצה למרחקים ארוכים" לצד התמודדות אגרסיבית וחוסר סובלנות לכל מה שמעכב אותו או מתנגד לו בדרכו. תכונות אלה אפיינו, גם את דיים ת'אצר. היא נדחפה בדחף פנימי בלתי נכבש לעשות ולהתקדם  על פי עקרונותיה, לא סבלה חיים על מי מנוחות לא יכלה לשאת בזבוז זמן, וכמו כל טיפוס פעיל, בוודאי שלא נרתעה מהתמודדויות עם קשיים. והתנגדויות ואכן, בתקופתה רבו ההפגנות נגדה ונגד מדיניותה, והיא המשיכה בשלה.

הפגנה בימי ת'אצר

                             הפגנה אחת מיני רבות, נגד ת'אצר ומדיניותה

כטיפוס תשוקתי במיטבה, אנו מוצאים אצל "גברת הברזל" פעלתנות ממוקדת, (קיצור קשירות, הפשטות בכתב, מהלך שורות עולה) חתירה ליעדים, וסילוק כל גורם העומד בדרכה, ללא סנטימנטליות או היסוס. שכלתנותה, פיקחותה ויכולת ההבנה החדה שלה (כתב ער, מופשט, יעיל, תמונת ארגון טובה ורווח גדול בין שורות) אפשרו לה לקלוט במהירות את התמונה בכללותה. וכמי שניחנה בחוש היסטורי, היא תכננה, כיוונה, ויזמה מהלכים תוך שהיא מבינה את השלכות פעילותה גם לטווחי זמן ארוכים.

"תשוקתית" בכל רמ"ח אבריה,  היא הייתה בעלת כושר מנהיגות וחדורת תחושה של שליחות וחשיבות עצמית (קו מוזן, מוצק, סיומי קו גדומים, קווי T גבוהים וארוכים, אות  ראשונה גדולה, והדגשת חתימתה) למרות שדאגה להיות לבושה בלבוש נשי, ובתסרוקת מוקפדת של גברת (לא רואים את התסרוקת בכתב 🙂 היא הייתה ה"בוס", על פיה יישק דבר. ובזכות בטחונה בצדקת דרכה, היא  הייתה מסוגלת לגייס אנשים שילכו אחריה, מהם דרשה נאמנות מוחלטת. לעומת זאת, היא גילתה חוסר סבלנות וסובלנות בולטים , כלפי המתנגדים לה, כלפי אלה שהיא תופסת כמשתהים כמסרבלים את הדרך. ובעיקר עוררו את חמתה להשחית אלה שגילו חוסר אכפתיות, חוסר אחריות ומחויבות לה או למטרה אליה חתרה.

באותה מידה שהייתה אישה חזקה, הייתה פגיעה ורגישה לכבודה. ואת מי שפגע בה מרגרט לא שכחה.. נטרה טינה "על שילשים ועל ריבעים".. מי שלא הסכים איתה, היה אויב שלה. חד וחלק. השוט שלה היה מוכן לשליפה, ברגעי חולשה של היריב, בעיניה היה מוצדק להשתלח במי שזלזל בה או בדעותיה.

מארגרט ת'אצר אמנם נמנתה עם הטיפוס התשוקתי, אך תשוקתה היתה לכח, לשפעה, להוציא רעיון ותפיסת עולם אל הפועל… ועל אף דמויה הנשי, משהו, קשה היה לומר עליה שתשוקות מיניות  והתנהגויות נשיות ורכות היו הצד החזק שלה. אלה לא ממש עניינו אותה, אלא אם היו כלים להשגת מטרותיה. הגינונים, הלבוש, התיכשוט, הכל היה מחושב ומוקפד, להדגשת מעמדה ולקידום ענייניה.

ולסיום, ברצוני להמליץ בכל לב, על צפייה בסרט "אשת הברזל" שבו מככבת מריל סטריפ. הסיפור אינו מרתק או מפתיע, אבל המשחק של סטריפ, האיפור, הצילומים.. כל אלה המחישו את הווייתה של ת'אצר,  באופן גאוני ממש!

merryl streep

                                         מריל סטריפ ב"גברת הברזל"

הפער בין יצירה לאישיות

בהקשר, הפער בין יצירה לאישיות היוצרת, ניקח, לדוגמא, את הסופר הגאוני ש"י עגנון שאת כתב ידו אני מציגה כאן.

בהרצאה שנתתי על שי עגנון בפני קבוצת פסיכולוגים יונגיאניים. טענתי שעל פי כתב ידו, הוא לא רק חי בעולם משל עצמו עד כדי אוטיסטיות, הוא לא היה מסוגל לקח חלק פעיל בהיבט הפרקטי של חייו. יתרה מזאת, הוא היה רחוק מלהיות מסוגל להעניק משען רגשי לחיים עימו, (כתב יד זעיר, רווחים גדולים מאוד בין המילים האותיות, כתב לא קריא) הוא היה חסר כל הבנה לנפש האישה, והיה חירש לחלוטין לחלק הנשי שבאישיותו..(כתב חוטי, זוויתי, חסר רכות, קערות או צורות "מכילות" אחרות). והעובדה שאשתו ובתו היו צריכות לתרגם אותו לעולם, באופן ממשי! כי רק הן ידעו לקרוא אותו, הקנו להן, בוודאי , גאווה להיות כלולות בעולמו המיוחד והגאוני, מצד אחד, מצד שני הוטל עליהן נטל גדול מאוד, ואין ספק שמבחינה רגשית הוא לא הי מהאמפתיים הגדולים!

כמובן, ש"קפצו עלי" מכל עברים, איך אני מעיזה לומר כדבר הזה על הסופר העברי הגדול של המאה העשרים! ואני, כולה, רציתי להראות שגם הוא היה אנושי ורחוק מלהיות מושלם. ואין כמו פצעים וצלקות כדי להזין את נפש האמן לבטא את עצמה. וכשהצלקות חוברות לכישרון ענק, נוצרת יצירה אותנטית ומקורית. נתתי להם דוגמאות על דמויות הנשים בסיפוריו שהיו מוכות גורל (בדמי ימיה), מתעתעות (האדונית והרוכל) ופתייניות ומסתוריות (שירה)…דמויות נשיות "ציליות", או כאלה שלא זכו ממש לחיות. ועוד סיפרתי להם על דודי, ז"ל, שהיה מבאי ביתו, ונהג לספר שהוא, עגנון, היה פגיע ופריך ודרש במפגיע שינהגו בו גינוני כבוד.. (אזור עליון בכתב מזדקר לשמאל בשילוב רווח מופרז בין מילים).

בקיצור..סופר ענק, זוכה פרס נובל, היה בדלת אמותיו מופנם, חי בעולם משלו, התקשורת עם העולם "היומיומי" היתה לו למעמסה והוא היה מ'זה פולני !! 🙂 בוצ'אץ' זה בוצ'אץ' אין מה לדבר…

 
 post1