מאמר גרפולוגיה משפטית

מאמר גרפולוגיה משפטית

מקורה של הלכת דאוברט (Daubert)בבית המשפט העליון בארה"ב, בתיק דאוברט נ. תעשיות מריל דאו בע"מ ופורסמה בשנת 1993.     טרם גיבוש הלכה זו, קבילות חוות דעת של מומחים, התנהלה על פי כלל די שרירותי, שכונה מבחן פריי (FREY) . מבחן זה קבע, בשנת 1923,  כי עדות מומחה תתקבל רק כאשר העקרונות עליה היא מבוססת, יהיו "מוכרים/מקובלים כללית" על ידי הקהילה המדעית. למרות שכלל זה התקבל ואומץ במרבית בתי המשפט בארה"ב.  ברבות הימים נמצא שהמושג "מוכרים/מקובלים כללית" היה מושג רחב מדי ולא מדויק. שכן, נכללו בו עדויות אשר לעיתים היו מבוססות על טיעונים אינטלקטואליים ומדעיים הגיוניים, אך תקיפותם ומהימנותם המדעית לא הוכחה.

בשנת 1973, פורסם כלל 702 שקבע:  עד יכול להיחשב כעד מומחה על סמך רמת הידע שלו, ניסיונו, האופן שבו אומן או למד את הנושא בו מדובר. וכמובן, כאשר הידע הספציפי, המדעי, הטכני, או ידע אחר, יכול לסייע לבית המשפט להבין, לקבוע את העובדות בנושא מסוים,  ולקבל בעקבותיו החלטות מושכלות.     במקרה דאוברט, בית המשפט העליון התבקש להחליט האם מבחן פריי, ראוי להיכלל בדיני הראיות הפדראלי של ארה"ב, או שכלל ראיות מס' 702  ייכלל כמכריע בדיני הראיות של מומחים מדעיים, בפני בתי המשפט בארה"ב, במקום מבחן פריי.     רוב ההרכב של בית המשפט העליון, במשפט דאובר, בראשות השופט בלקמן, קבע כי כלל 702 מוצלח יותר בהגדרתו מאשר מבחן פריי, אולם גם הוא, אינו עונה על כל הצרכים המגדירים ידע מדעי. בית המשפט קבע כי עדות מדעית חייבת להיות רלוונטית למקרה, להתבסס על שיטות ונהלים המקובלים בקהילה המדעית. כלומר, ששיטות אלה יהיו בעלי תקפות מדעית, על מנת להגיע לממצאים מהימנים.     בה בעת, בית המשפט העליון  סירב לאמץ רשימות או כללים נוקשים, אשר יקבעו את מידת מהימנות עדות המומחה המדעי, והדגיש כי מן הראוי להשאיר מידה מסוימת של גמישות.  ולפיכך קבע בית המשפט כמה גורמים הכרחיים שיסייעו בקביעת מיהו עד מומחה ומה מידת קבילות עדותו בבית המשפט:
א. התנאי הראשון והחשוב ביותר הוא: האם ניתן לחקור ולבחון את התיאוריות והטכניקות בהן נעזר המומחה, באופן אמפירי ואלו מחקרים נערכו לברור תקיפותם ומהימנותם?.
ב. התנאי השני: האם התיאוריות והטכניקות בהן נעזר המומחה,  הוערכו ופורסמו בכתבי עת?. כלל זה  אינו מרכזי ככלל הראשון, אך תומך בכלל הראשון ועשוי לחזקו, באמצעות העובדה שקיימות עדויות בספרות המקצועית אשר מאששות את מסקנותיו של המומחה.
ג. תנאי שלישי: מתייחס למידת יציבות המחקר והאם קיימים נתונים סטטיסטיים אודות רמת הטעויות בתחום.
ד.תנאי רביעי: האם קיימים סטנדרטים ונהלי בדיקה בנושא?.
ה.תנאי חמישי: האם התיאוריות והטכניקות בהם השתמש המומחה מקובלים על העוסקים בנושא בו עוסק העד המומחה?.
בנוסף לכך, קבע בין המשפט, שחקירת מומחה חייבת להתמקד על הטכניקות והמתודולוגיות אשר הובילו את המומחה לקבלת מסקנות והשערות אליהן הגיע.  היבט זה נועד למנוע ממערכת המשפט להיות מוצפת בהשערות ובמסקנות פסיאודו- מדעיות, מבלי שתהיה מודעת לטכניקות והמתודולוגיות אשר הנחו את המומחה בעבודתו.  כמו כן הדגיש בית המשפט האמריקאי, את חשיבותן של חקירות וחקירות נגדיות מחמירות, לברור התשתית המדעית של עבודת המומחה.
בה בעת, בחר בית המשפט שלא להחמיר יתר על המידה, וקבע שהעמידה בכל חמשת הכללים שצוינו לעיל, אינה הכרחית. כגון: פרסומים, למשל, אינם תנאי בל יעבור לקבילות עדותו של מומחה, והיא לא בהכרח מעידה על מהימנות המומחה.
כיצד עונים תחומי בחינת המסמכים והגרפולוגיה המשפטית, בקריטריונים הללו?
ראשית, נבחנה ההנחה הבסיסית, שקיימת אינדיבידואליות בכתב היד, הנחה זו מאפשרת להבחין בין כתב יד של אדם אחד למשנהו.  ההנחה נחקרה מדעית ואומתה באמצעות מדידות ממחושבות. תמיכה גורפת בהנחה זו פורסמה בשנת 2002, במאמר, פרי עטם של פרופ' סריהארי ואח', מאוניברסיטת ניו יורק ( SRIHARI – 2002) המאמר, מסכם מחקר של 20 שנה , העוסק בפיתוח תוכנה אשר נועדה לסייע לרשויות הדואר בארה"ב לקרוא כתובות על מעטפות ולקדדן.   בהמשך פיתוח התוכנה, בחן  פרופ' סיהארי את  יכולתה של התוכנה לאבחן כתבי יד של אנשים שונים. ואכן, התוצאות העלו כי, באמצעותה ניתן היה לאבחן, ברמת דיוק של 95% (!) אם שני כתבים נכתבו על ידי אדם אחד או לא.
באשר לשיטות עבודה נפוצות וקיומי מחקרים: קיימת ספרות ענפה בתחום, וכן ז'ורנלים מקצועיים אשר עוסקים במחקר מעשי ותיאורטי בתחומי בחינת המסמכים ומשמשים כ PEER REVIEW  ז'ורנלים מקצועיים נפוצים בארה"ב:

J. of forensic sciences

Journal of Forensic Document Examination.

The Journal of the American Society of Questioned Document Examiners.

באשר לתנאי ג לעיל: מהי מידת אחוזי הטעות בתחום, באשר לרמת מהימנות ועקביות גרפולוגים משפטיים?: הוכח במחקרים כי הם הצליחו לזהות  ולהבדיל באופן יציב ועקבי, בין כתבי יד של תאומים זהים. מחקרים נוספים שנערכו, בעיקר ע"י ד"ר משה קם (קם ואח' 1997, 1998, 2001 ) שביצע מחקריו תחת חסותו של ה FBI, עסקו באחוז הטעויות באבחונים. מחקריו העלו כי אחוז הטעויות בין בדיקות שנעשו על ידי גרפולוגים משפטיים מומחים נעו בין 6.5%- 0.5%  בעוד שאחוז הטעויות שנעשו על ידי הדיוטות נע במחקרים השונים בין 26.1% – 38.3%.

מאמר מקיף ומעניין אודות החלת תקנת דאוברט במשפט הישראלי, תוך ציוני מקרים שנידונו בבתי משפט בארץ, בנושאים שונים, ובעיקר בנושא רשלנות רפואית, ניתן לקרוא במאמרו של עו"ד יונתן דייויס באתר:     www.fire-investigators.org.il וכן בפסק דינו של כב' השופט שפירא בתיק: א 732/01 בימ"ש המחוזי חיפה.

כיצד תבחר בגרפולוג משפטי מתאים?

כיצד תבחר בגרפולוג משפטי מתאים?

ככלל, בשוק מצויים גרפולוגים משפטיים משני סוגים: יוצאי המז"פ (מחלקה לזיהוי פלילי במשטרה) הפועלים בשוק באופן פרטי, וגרפולוגים שהתמחו בתחום באופן עצמאי.  על פי רוב, יוצאי המז"פ אינם מכנים עצמם גרפולוגים משפטיים, אלא "בוחני מסמכים", או "מומחים לכתבי יד וחתימות". כשמדובר בגרפולוגים שלא שרתו במז"פ, המצב די עגום משום שלמעשה, כל אדם יכול להכריז על עצמו כגרפולוג ואף כגרפולוג משפטי מומחה. לכן, לא מפליא שיצאת מבולבל מתהליך החיפוש אחר המומחה המתאים. כמי שמעוניין בשרות גרפולוג משפטי טוב ומקצועי, עליך לברר ולשאול שאלות חשובות, טרם  תקבל את ההחלטה בשרותיו של מי להיעזר. אני מפרטת לך כאן, כמה מהן: 1. במידה ומדובר בגרפולוג שלמד באורח עצמאי: היכן וכיצד רכש המומחה את השכלתו בתחום ואצל מי התמחה בתחום? אין הכשרות פורמאליות בתחום זה בארץ אך ביכולתו של המומחה ללמוד את התחום באופן עצמאי. בהיעדר גוף המסמיך בשוק האזרחי, רצוי שמומחה ידאג לעבור בחינות מקצועיות, בארגונים מקצועיים בחו"ל. 2. במידה ומדובר ביוצא מז"פ: האם תחום התמחותו ועיסוקו העיקרי היה קשור לבחינת מסמכים? קיימים מומחים שיצאו משרות משטרתי פעיל לשוק האזרחי. למרות ניסיונם הרב  בתחום הפורנזי, רוב עיסוקם היה בתחומים אחרים, כגון: בליסטיקה, מומחיות בטביעות אצבעות וכד'. לכן, חשוב לברר אם  אכן עסק המומחה בתחום אותו אתם מחפשים. 3. כמה שנים עוסק המומחה בתחום, האם תחום עיסוקו העיקרי הוא בגרפולוגיה משפטית ובכמה תיקים היה מעורב בשנה האחרונה? יש מומחים אשר עוסקים בגרפולוגיה כמבחן מיוני שנים רבות, אך ניסיונם בגרפולוגיה משפטית אינו רב. דאג שהמומחה יציין בפניך את שנות ניסיונו בתחום המבוקש על ידך, בכמה תיקים היה מעורב בשנה האחרונה והאם הוא ממונה גם על ידי בתי המשפט לחוות דעתו מטעמם. 4. האם עבר המומחה בחינות מקצועיות במסגרת כלשהי? קיימות אגודות אשר מקבלות לשורותיהן גרפולוגים ללא כל בחינה ממיינת. חשוב, על כן, לברר אם עבר המומחה בחינה על ידי גוף אובייקטיבי ושעמד בדרישות המקצועיות של אותו גוף. 5. מהו הציוד והמכשור בו משתמש המומחה בבדיקותיו? הציוד הנחוץ לגרפולוג המשפטי כולל מיקרוסקופ, מקורות אור שונים (UV ו – IR), אמצעי מדידה מדויקים שונים ותוכנות מחשב לעיבודי תמונה. ולבסוף, לא פחות חשוב, המלצות – "טוב שם טוב – משמן טוב"

אין כמו המלצות מניסיונם של עורכי דין אחרים בהיעזרות במומחה. בקש מעורך הדין שלך לברר אצל הקולגות שלו על ניסיונם עם גרפולוגים משפטיים שונים. וכאשר יעלו בידיכם מספר שמות והמלצות, יוכל עורך הדין שלך לחפש במאגרי מידע משפטיים, אלה עשויים לתת מידע על התרשמותו של בית המשפט מעדותו ומומחיותו של הגרפולוג המשפטי.

מהו זיוף עצמי?

מהו זיוף עצמי?

כגרפולוגית משפטית, אני לא אחת נתקלת במקרים רבים בהם אנשים מנסים לזייף את חתימתם על מנת להתנער ממחוייבויות שונות. החל מחתימות על צ'קים, והתופעה נפוצה בעיקר במקרים של כתבי ערבות, הן לבנקים והן לחברות פרטיות הדורשות זאת מלקוחותיהם. סוג זיוף זה נקרא בשפה המקצועית "זיוף עצמי".

כידוע, כתיבה, במיוחד חתימה, היא תהליך אשר נעשה באופן כמעט אוטומטי. אדם יכול להיות מודע למה שהוא כותב, אך באופן טבעי, הוא לא תמיד מודע לאופן שבו הוא כותב, (תוך כדי כתיבה). גם בחתימה הפשוטה ביותר, קיימים מרכיבי כתב רבים מאוד, כגון: פרופורציות בין אותיות, לחץ, ועוד פרטים קטנים, אליהם הכותב לא מודע, והם אלה שעשויים להסגיר את נסיונו לזייף. בנוסף, קיימים מאפיינים אשר נחקרו ונמצאו כמאפיינים סוגי זיוף עצמי, ועל פי רוב, המאפשרים למומחה יכולת טובה לזהות אותו.

האם הגרפולוגיה המשפטית ובחינת מסמכים נחשבים למדעים מדויקים?

האם הגרפולוגיה המשפטית ובחינת מסמכים נחשבים למדעים מדויקים?

 חברו הטוב של גרפולוג משפטי – המיקרוסקופ

ראשית, על מנת לענות על שאלה זו, יש להגדיר מהו מדע מדויק? בחיפושיי אחרי הגדרות, נוכחתי לדעת, כי גם מה שרובנו תופסים כמדעים מדויקים, כמתמטיקה, פיסיקה וכימיה, המנסים לתאר ולאפיין את העולם החומרי שלנו, נתפסים, לא אחת, על ידי העוסקים בהם בצורה שונה וטוענים לחוסר דיוק דווקא, ומפורסמת אמרתו של אינשטיין:       "As far as the laws of mathematics refer to reality, they are not certain, and as far as they are certain, they do not refer to reality. " (Albert Einstein)

אולם, נניח, לרגע, את הספקות הפילוסופיים האלה בצד, ונתייחס לרוח השאלה העומדת בראש המאמר: זו השואלת, למעשה,  באיזו מידה  אנו יכולים לסמוך על מידע ומסקנות המתקבלות מתחומי בחינת המסמכים ומהגרפולוגיה המשפטית כמידע מדויק, עקבי ומהימן? האם קיימות בתחומים אלה, כבכל דיסציפלינה מדעית, תיאוריות, אקסיומות, והשערות הנגזרות מהן? האם נקבעו חוקים ועקרונות קבועים, אשר נוסו והוכחו כנכונים במציאות? ובהינתן נתונים דומים, האם קיימת התאמה במסקנותיהם של בוחנים שונים?     על מנת לענות על שאלות אלה, נחוץ לנו לחזור להגדרה המילונית הנפוצה אודות טבעם של מדעים מדויקים : מדעים מדויקים הוא שם כוללני לתחומי המדע העוסקים במתמטיקה ובתופעות של החומר הדומם (להבדיל ממדעי החיים).  באמצעות המדע המדויק ניתן להגיע למדידות מדויקות, אפשר לנבא תופעות ברמת דיוק גבוהה, וניתן לערוך ניסויים הניתנים לשחזור וקבלת תוצאות דומות.

מבחינות רבות, חלק מתחום בחינת המסמכים, קשור לבדיקות תכונות כימיות ופיסיקליות של חומרים, כגון סוגי נייר, סוגי דיו, כלי כתיבה וכדומה. בתחומים אלה נעזרים במכשירים שונים כגון: באמצעי תאורה באורכי גל שונים נעזרים לזיהוי תוספות בעטים ובכלי כתיבה הנראים דומים בצבעם, אך שונים בהרכבם הכימי, כך, למשל ניתן לאתר מחיקות ושינויים שהוכנסו במסמכים.

באמצעים כימיים עוסקים בניתוח מרכיבי סוגי דבקים למיניהם. בניתוח אפקטים פיסיקליים ומכאניים של מכשירים שונים בודקים מקור של מסמך מסוים ועוד. במקרים שכאלה, ובהינתן די חומר לבדיקה, המסקנות אליהן עשוי להגיע המומחה יכולות להיות מדויקות ועיקביות.

לגבי תחום הגרפולוגיה המשפטית המצב מעט שונה. מידת הדיוק, העקביות והמהימנות של הממצאים נמוכה יותר מאשר זו של בוחן המסמכים הבוחן את ההיבטים הפיזיים של המסמך. הגרפולוגיה המשפטית  עומדת, למעשה, בכמה מהקריטריונים העומדים בבסיס "מדעי החיים" שנחשבים למדעים אך אינם נחשבים כמדעים מדויקים, כגון: פסיכולוגיה, סוציולוגיה ובמידה מסוימת גם חלקים ממקצועות הרפואה. עם זאת, עונה הגרפולוגיה המשפטית על הדרישה המדעית שבבסיס הידע שלה עומד מחקר שיטתי, מאורגן ומבוסס על עובדות, תצפיות  וניסויים שסוכמו לחוקים, לכללים ולאמיתות.

הובר והנדריק, מומחים קנדיים בעלי שם בתחום הגרפולוגיה המשפטית, מציינים כי קיימת ציפייה מוטעית לדיוק רב בממצאיה  של הגרפולוגיה המשפטית  רק בשל העובדה שהיא נמנית עם משפחת הבדיקות הפורנזיות. לדעתם, גרפולוגים משפטיים מנוסים אינם יכולים להיות מדויקים ובטוחים במסקנותיהם כשאר המדענים הפורנזיים. כאמור, האחרונים מבססים את בדיקותיהם על עקרונות מדעיים מתחום הפיסיקה, הכימיה והביוכימיה ומידת השתנות האובייקט הנחקר על ידם קטנה. כך, סוג דם A+ יישאר לעולם סוג דם + A,  סימני חריצה על כדור שנורה מכלי נשק יישא את מאפייני כלי הנשק ממנו נורה. קוקאין נשאר קוקאין.

מידת הדיוק הפחות גבוהה של הגרפולוגיה המשפטית נובעת מכמה סיבות עיקריות: ראשית, האובייקט הנמדד משתנה ואינו מדויק. בדיקת כתב יד בוחנת תוצר של תהליך הכתיבה. זהו תהליך אנושי, התנהגותי, רצוני המכוון בעיקר על ידי הרגלים. כתהליך מורכב ורגיש, כתב יד אינו נשאר קבוע.  לכל אדם מגוון  וריאציות בכתב בכל רגע נתון,  והוא אף משתנה לאורך השנים. מבחינה זו, השוואת כתבי יד  כתוצר אנושי חי ודינמי, דומה לזיהוי קול ומבטא, ולשימוש אידיוסינקראטי בשפה. גם בתחומים הללו קיים מגוון וריאציות אנושיות טבעיות ואין קביעות בהופעת הוריאציות עצמן.     בעת הכתיבה מעורבים חלקי מוח רבים, כאלה הקשורים בתהליכים סנסומוטוריים, כאלה הכרוכים בשפה, בזיכרון ובתפיסה ויזואליים, ועוד רבים אחרים. כלומר בעת הכתיבה מתקיימים קשרים בו- זמניים ברשתות עצביות מוחיות נרחבות. אלה, מטבען אינן פועלות באופן מכני ומדוייק. (למי מאיתנו, לא "בורחת" מילה בדיוק כשאנו זקוקים לה?, מי לפתע אינו זוכר אם מאייתים אוטומטית ב"ת" או ב"ט"?)  בנוסף על כך, קיימת השפעת מבנה פיזיולוגי של היד הכותבת, עיצבובה, מידת גמישותן ורגישותן של אצבעות וכד', גם תרופות, סמים ואלכוהול משפיעים בצורה ניכרת על תהליך הכתיבה , לעתים אף באופן דרמטי מאוד. יתרה מזאת, קיימים אף גורמים חיצוניים כגון תנאי הכתיבה, סוג מכשיר הכתיבה והמצע עליו נכתב המסמך, ועוד משתנים רבים אחרים, המשפיעים על מרכיבי כתב וחתימה.     במילים אחרות, מדובר בניסיון לפתור משוואה בת מליוני נעלמים העשויים להתקיים בו זמנית.     עם זאת, תהליך הלמידה והמחקר בתחום הגרפולוגיה המשפטית עדיין נמשכים. מידת הדיוק והמהימנות של המסקנות הולך וגדל עם גדילת גוף הידע המחקרי והמכשור המשוכלל שעומדים לרשותו של המומחה. קיימות הסתמכויות על שיטות עבודה מדעיות בבדיקת כתב יד וחתימות: מתרחבת תשתית העיגון על אקסיומות הגיוניות שונות ושימוש בנהלי עבודה  אובייקטיביים. נערכות מדידות מדויקות כשנדרש ושימוש בטכנולוגיות חדישות, מסייע אף הוא להעלאת רמת הדיוק במסקנות המומחה. נערכו ונערכים מחקרים רבים על השפעות חיצוניות ופנימיות על תהליך הכתיבה ומרכיבי כתב, מפורטים מאפייני כתב האופייניים לסוגי זיופים שונים וכדומה.

עם זאת, בסופו של יום, מידת המהימנות, הדיוק והביטחון  של מסקנותיו של הגרפולוג המשפטי המומחה נעוצים בניסיונו, בידע התיאורטי והמעשי שלו, ובכישרונו.

ובאשר לסוגיית מהימנות בין בוחנים: באופן עקרוני שני מומחים בעלי רקע השכלתי וניסיון דומה, אמורים להגיע לאותה מסקנה. חוסר ההסכמות מתרחשות בדרך כלל כאשר המקרים הם גבוליים, או כשהמומחים חלוקים במידת הביטחון ובמסקנותיהם. כך יתכנו מקרים שהמומחה זיהה בוודאות גבוהה את כותב המסמך והאחר קבע שלא ניתן להגיע למסקנה כזו בוודאות גבוהה שכזו. יתכנו כמה הסברים לחוסר הסכמה מסוג זה.

א. יתכן שהמומחים לא הסתמכו על אותו חומר להשוואה.

ב.ישנם מומחים "שמרניים" וזהירים יותר, הדורשים חומר רב יותר או סימני זהות/שנוי רבים יותר על מנת לקבוע עמדה בטוחה יותר.

ג. בספרות לא קיימת נוסחה אשר מכמתת באופן אובייקטיבי ואבסולוטי כמה סימני זהות/שוני נחוצים על מנת לקבוע מהי דרגת הוודאות שעל המומחה לנקוב במסקנותיו.

ד. קיימים רכיבים אישיותיים וחברתיים המשפיעים על תהליכי שיפוט והערכה כגון: דעות קדומות של המומחה, הסתמכות אינטואיטיבית פזיזה על ניסיון, מצבי תחרות ויוקרה אישית.

לסיכום: בניגוד לנושאים רבים הנבדקים בבחינת מסמכים, אשר לגביהם ניתן לקבל תשובות מדויקות, חד משמעיות ועיקביות, תחום הגרפולוגיה המשפטית הוא תחום הנשען במידה רבה על הערכה והסתמכות על ניסיון, וקשה להגיע לאובייקטיביות מוחלטת. למרות שקיימות תופעות בכתב העשויות להעיד על חשד למעשה זיוף יותר מאשר אחרות, העדר קריטריונים קבועים וחד משמעיים מחייב את המומחה, במקרים רבים, להתייחס לממצאים במונחי הסתברות. כלומר, גם מומחה אשר רכש ידע וניסיון רב, חייב להכיר בעובדה,שלמעשה, לכל מסקנה אליה יגיע , הוא עונה על השאלה: מהי הסבירות שתופעות כתב שמצא יתרחשו אצל כותב אחר מאשר זה שכתב את המסמכים להשוואה.

זיהוי זיופים במסמכים שהועברו בפקס


השאלות המופנות לבוחן מסמכים הקשורות לבדיקת אותנטיות של מסמכים שנשלחו במכשיר פקסימיליה, נחלקות לסוגיות המתייחסות למסמך שהודפס ולסוגיות הקשורות לזיהוי המכשיר  שממנו נשלח המסמך.

שלא כמו מסמכים סרוקים או מצולמים במכונת צילום, הפקסים המועברים באמצעות קווי הטלפון מודפסים ברזולוציה נמוכה. כתוצאה מכך, נעלמים פרטים ודקויות המצויים במסמך המקורי והם אף עלולים לעבור שינויים ועיוותים משמעותיים. דווקא בגלל הרזולוציות הנמוכות פקסים משמשים למעשי זיוף רבים, מתוך מחשבה שתוספות או מחיקות שונות, לא ייראו ברזולוציות נמוכות. אך הזייפנים טועים טעות מרה.

לעיתים זייפנים משלבים בין טקסטים  שהודפסו במדפסת עם טקסטים שהועברו באמצעות הפקס. כך,  כאשר מומחה לזיוף מסמכים נשאל האם  מסמך מסוים אותנטי או שמא מדובר במסמך מזויף שהוספה בו חתימה או שונו בו פרטים מהותיים בטקסט, הוא מחפש במסמך וסורק אותו לפרטי פרטים

.בוחן מסמכים  מיומן מסוגל להבחין בקלות, תחת אמצעי הגדלה שונים, בהבדלים בפיקסלים ובאופי קו שונים גם כאשר מדובר במסמך מצולם.. ניתן לזהות שינויים החל מגילוי הקווים הקטנים ביותר, כמו סימני פיסוק, מקפים או  קוים אופקיים תחת כותרת, וכלה  בשוני במרווחים בין מרכיבים  שונים שעל המסמך  החשוד כמזויף.

קווים אופקיים מדורגים, קוים מאונכים עשויים להיות מזוגזגים קלות  הללו אופייניים למסמך שנוצר בפקס

היות וקיימים הבדלים ניכרים בין קווים שהועברו בפקס, לבין קוים שמקורם בצילום רגיל של מסמך, המומחה מזהה כששניים או יותר סוגי קוים מוכללים במסמך אחד, והוא יכול לקבוע, ברמת ביטחון טובה, שמסמך הורכב מאלמנטים שנלקחו ממסמכים שונים, או כשמדובר במסמך שלא נחתם  או נכתב במעמד אחד.

.
ובאשר לבדיקת זהות המכשיר עצמו : בכל תשגיר פקס נמצא פרטים מזהים בראש הדף או בתחתיתו. בשורה זו ניתן למצוא את שם השולח, מספר הפקס ממנו נשלח המסמך, מספר הפקס המקבל, תאריך ושעת שליחת הפקס ואף מספר הדפים שנשלחו. המידע הזה מסייע לחוקר לזהות את המודל של מכשיר הפקס והן של מקבלו ואף את תאריך העברת הפקס.

אך לא תמיד ניתן לסמוך על הנתונים האלה משום שמזייף מיומן מסוגל להכניס שינויים בפרטים המזהים שהוזכרו. לכן, לא די לבחון רק את המסמך שבמחלוקת, ועל המומחה לבדוק מסמכים שנשלחו והתקבלו מאותו מכשיר הפקס ומאותה תקופה בה נשלח המסמך  סביבו קיימת מחלוקת.

סימנים חשובים  ניתן למצוא בתוצרים של  מכשירי פקס שנעשה בהם שימוש תכוף או כאלה שמשמשים משרד לאורך זמן. מכשירים "ותיקים" סובלים מבלאי או מבעיות מכאניות הייחודיות לכל מכשיר. משטח סריקה שרוט במקום ספציפי, שחיקה של התוף או של מזין המסמכים כולם מותירים את רישומם הייחודי על המסמך שהועבר ממכשיר פקס ספציפי.  גם נקודות מפוזרות, או עיוותים חוזרים המופיעים באותם אזורים על המסמכים המודפסים, מסייעים למומחה לזהות האם המסמכים הופקו באמצעות אותו מכשיר.

כתמים, נקודות, אותיות מטושטשות אלה מהאפיונים של הפרעות המתרחשות בתשדירי פקס

 

תחום פורנזי נוסף ושונה המאפשר זיהוי מכשיר פקס ממנו או אליו נשלחו מסמכים מצוי בתחום בדיקת זיופים דיגיטליים. כיום הרבה מאוד מהפקסימיליות המסחריות הן ממוחשבות, חלקן מעבירות פקסים דרך רשת ה WIFI ובחלקן אף יש כונן נפרד. כונן זה מתעד לא רק את התאריכים בהם נשלחו הפקסים ואת פרטי הנמענים, אלא אף שומר במכשיר את עותקי המסמכים עצמם. כך, גם כשמחשבים החליפו את מקומם של מכשירי הפקס, ונשלחים מהם מסמכים סרוקים ישירות למכשיר פקס של נמען  יכולים מומחים לשחזורים דיגיטליים לאסוף את כל הנתונים הרלוונטיים ללא כל קושי.

על סיפורי בדים ולוקשים

מעשה שהיה כך  ב ד י ו ק  היה.

יושבת בפניי גברת מרשימה ומהודרת, תואמת סקרלט ג'והנסון, בשנות הארבעים המוקדמות של חייה. בעוד היא מתיישבת מולי ומתבוננת סביב משרדי, היא אומרת לי שהיא מאוד מאמינה בגרפולוגיה ושפעם היא עוד תלמד אותה. הסכמתי אתה כמובן, אבל ציינתי שכרגע, בכל הנוגע לעניינה, הגרפולוגיה הרגילה אינה משרתת אותנו, אלא רק תחום זיהוי כתבי יד וזיופי מסמכים.

"טוב, תראי", היא אומרת לי ללא שהות, "אני אשת עסקים מנוסה, ראיתי וחתמתי על הרבה חוזים בחיים שלי, ואני אומרת לך, אף פעם לא הייתי חותמת על הסכם כזה!"

"הב…ז… רודף אותי כבר כמה שנים, כואב לו בעיניים שאני מצליחה והוא לא. אז הוא הולך, לוקח חוזה שחתמנו עליו לפני 6 שנים, מכניס עוד פיסקה שלא הייתה ולא נבראה, מוסיף לסכום שקבענו עוד שני אפסים וחושב שאני אשלם את זה. האפס הזייפן הזה!"

אני שואלת את הגברת אם  מצוי בידה המסמך שממנו נוצר לטענתה הזיוף.  "את יודעת כמה שנים עברו מאז? איפה אני ימצא אותו בין כל הניירות שלי?"  אני עונה שחשוב מאוד שתמצא אותו, כי ממנו נוכל להשוות הרבה פרמטרים. אם אמצא שהוכנסו שינויים במסמך, ניתן יהיה להמחיש אותם בחוות הדעת גם לעיני מי שאינו מומחה בתחום.

"מה יש פה להיכנס ליותר מדי פילוסופיות" אומרת הגברת בקוצר רוח, " את לא רואה שמדובר בזיוף ושהנייר הזה נראה חדש לגמרי"?!

"נכון" אני עונה לה, "את צודקת לגבי הנייר החדש, אבל תזכרי שלא מדובר במסמך המקורי. מדובר בצילום של המסמך שצורף לכתב התביעה".

הגברת לא מאבדת עשתונות, "תראי, החתימה יכול להיות אולי שהיא שלי, אבל הלא  שתינו רואות, בעין בלתי מזוינת, שפה ופה זה לא כתוב באותם פונטים וזה הרבה יותר כהה?

זה זיוף, אני אומרת לך!"

אני מתבוננת במסמך, מציינת לעצמי שהלא ברור שמדובר באותו פונט, "דויד", אבל ב"בולד", והתוספות, אותן היא טוענת שהוכנסו, נראות מיושרות ומרושתות היטב עם כל החומר המודפס…

בקיצור, בינינו, על פניו נראה היה לי שהמסמך דווקא אותנטי.

"נו, מה את אומרת, זה לא open & shut case ??" היא שואלת אותי.

אני עונה שאני לא נוהגת לבדוק מסמך על רגל אחת. תוך כדי שהיא מספרת על מערכת היחסים המפותלת שלה עם ה" מ—ק", אנחנו עוברות על המסמכים והחתימות שהביאה להשוואה, וקובעת אתה שאודיע לעורך הדין  שלה את תוצאות הבדיקה לכשתסתיים.

אחרי שאני סוגרת את הדלת, אני נכנסת למצב מחושב ואומרת לעצמי:

"תשמעי, תתאפקי, תיכנסי למוד אובייקטיבי לפני שאת חורצת מסקנה. תכניסי את המסמך לסורק, תתבונני בו תחת מיקרוסקופ, תבדקי את הפונטים, את עקבות הדיו, את סוג המדפסת, וכל מה שצריך, ורק אחרי שתבדקי טוב טוב, וכשתגיעי למסקנה בדוקה שאכן לא מדובר בזיוף, אז, ורק אז, אני מסכימה שתגידי לעצמך:

מה, היא באמת חשבה שאאמין לסיפורים שלה ???

ואני אומרת, לוקשים אוכלים, לא מספרים, לא ככה??

דאלי – יצרן חתימות בכמויות מסחריות

                     וריאציות שונות של חתימתו של סלבדור דאלי

חתימותיו של סלבדור דאלי יוצרות סערה ומעורבות במקרים רבים של מחלוקות אודות אותנטיות שלהן.

דאלי, צייר ספרדי סוריאליסטי, היה אחד מהיוצרים המעניינים מתחילת המאה העשרים, וציוריו מפורסמים בכל העולם. בנוסף לציורי שמן, רישומיו וחפצים אחרים שיצר, הדפיס דאלי אלפים רבים של  ליטוגרפיות חתומות. כאז גם כיום עבודותיו נסחרות בערנות  וערכן הכספי רב.

 

דמות אקסרווגנטית, אקסצנטרית  ומוחצנת היה דאלי, ולא פחות מהיותו אמן פורה, הוא היה  גם  בעל חוש מסחרי מפותח. הוא סחר בעצמו כמותג מודרני לכל דבר, עוד לפני שהמציאו את המילה "מותג", ובשנות השישים של המאה הקודמת, גילה כי הוא יכול למכור את חתימתו , שנחתמה בשניות אחדות על מפית או על פתק בארבעים דולר. וכך בערך דולרי של שנות השישים הוא ייצר לעצמו הכנסה של 72,000 דולר לשעה!!

גם כיום חתימותיו והליטוגרפיות הרבות שיצר נמכרות בכסף רב. אך כעת, בגלל האינפלציה בכמות ובצורות החתימות האמיתיות שסגנן לעצמו , נעשתה מלאכת המומחים  לגילוי זיופים קשה יותר שכן הם זקוקים לקטלוג שלם של חתימותיו האותנטיות להשוואה!

פרטים נוספים ניתן ללמוד בלינק הבא

https://www.barcelona-budget.net/salvador-dali-signature.html

סיפורו של נס קטן

לפני כחמש עשרה שנה, התפוצצה מעבורת הצ'לנג'ר בכניסתה לאטמוספירה. המעבורת התרסקה ונשרפה, שבריה התפזרו על פני כמה אלפי קילומטרים, וכל האסטרונאוטים שהיו עליה נספו. אחד הנספים היה אילן רמון, האסטרונאוט הישראלי הראשון, טייס בחיל האוויר, אשר דמותו החולמת והמגשימה, מהווה מקור להשראה עד עצם היום הזה.

לאחר מספר שבועות, בחיפושיו אחר שרידים נוספים מהמעבורת, גילה גשש אינדיאני דפי נייר עליהם היה כיתוב בשפה שלא הבין. הניירות השרופים והמהוהים עברו לנאס"א, ולתדהמתם גילו שמדובר בלא פחות מאשר דפים מתוך יומנו של אילן רמון.

מי היה מאמין שדווקא ניירות ישרדו את התבערה הגדולה!

באורח נס, שרדו 38 דפי יומנו של רמון את להט ההתפוצצות, הקור, והנפילה מגובה עשרות קילומטרים. הם שכבו במשך שבועות על הקרקע, חשופים לאור השמש ולמי הגשמים. כתב היד דהה ברובו, חלק מהדפים נשרף.

האם ניתן יהיה להציל את הניירות וללמוד מה כתב אילן רמון ברגעי השיא של חייו??

דפי היומן נשלחו ארצה, עברו לטיפול במעבדות הנייר של מוזיאון ישראל שעבדו בשיתוף פעולה עם מעבדת המסמכים של המחלקה לזיהוי פלילי של המשטרה. הודות לשיטות פורנזיות של קיבוע ושחזור מסמכים, כמו בסרטי מתח בלשיים, פענחו המומחים, מבעד לחריכות, לקרעים ולנזקי הרטיבות, את שנכתב בעט חלל מיוחדת.

דף מיומנו של אילן רמון

לצד תפילה מנוקדת של קידוש יום השישי, וגילוי מחשבותיו ותחושותיו של רמון, נחשפו המלים המרגשות שכתב ביום השישי לטיסתו:

"היום היה לי היום הראשון שהרגשתי שאני ממש חי בחלל. הפכתי לאיש שחי ועובד בחלל. כמו בסרטים"

למעשה… בכל זאת, נס גדול היה שם!

האם ניתן להשוות בין כתבי יד של אדם הכותב בשתי שפות שונות?

כתב יד של כותב אחד בסינית ובאנגלית.

לא מזמן התבקשתי לקבוע האם מסמך בעברית ומסמך אחר בערבית נכתבו על ידי כותב אחד. הלקוח הנאמן שלי התפלא לשמוע שבמקרה זה לא  יכולתי לסייע לו.

ומדוע?

ראשית, צורות האלפבית שונות מהותית זו מזו. כדי שיוכל מומחה לכתב יד לזהות אם מדובר באותו כותב, הוא צריך לאבחן האם יש דמיון צורני בין מרכיבי הכתב. לכל אחד כתב ייחודי והוא כולל מרכיבי כתב תקניים ומרכיבי כתב ייחודיים לו. דוגמא לצורה ייחודית , יחסית, נמצא, למשל, באות "ע" בעברית:: נמצא כותבים אשר רושמים אותה עם לולאה עמוקה וגדולה, לעומת כאלה שכותבים אותה ללא לולאה, ויש הכותבים "ע" הדומה לאות "ע" בדפוס.

שנית, תנועת הכתיבה משתנה. התופעה רלוונטית במיוחד כאשר מדובר ברמת מיומנות כתיבה שונה בכתיבת אחת השפות. כתב יד באנגלית, אצל מי שזוהי שפת האם שלו, יהיה שוטף וקולח וייתכן מאוד שהוא אף יחבר בין האותיות במילים. לעומת זאת בעברית, תנועת הכתיבה עשויה להיות שונה, יותר מחושבת ומעט פחות קולחת. היות ותנועת הכתיבה היא אחד המרכיבים החשובים ביותר המסייעים באבחון, והיא תלויה, בין השאר במיומנות הכתיבה, לא נוכל לאבחן אם אכן מדובר באותו כותב, שכן אופי התנועה בשני הכתבים שונה. גם כאשר רמת מיומנות הכתיבה זהה בשתי השפות , כמו בכתב היד בראש המאמר, לא ניתן לאבחן שמדובר בכותב אחד בשתי השפות.

 

כתב יד בערבית לעומת כתב יד בעברית

ישנם מקרים מועטים שבהם יתכן שארגון הכתב על הדף יהיה ייחודי ודומה בכתבים בשתי שפות שונות, אך אין די בדמיון ארגוני כדי לאבחן שאכן מדובר בכותב אחד שכתב בשתי השפות.

יש לסייג את המגבלה הזו רק להשוואה בין שפות שאינן ממשפחה אחת. כגון בין עברית לערבית, בין עברית לבין שפות אחרות, וכדומה. לעומת זאת, ניתן להשוות בין שפות הנעזרות באותן אותיות אלפבית, כגון בין אנגלית לצרפתית, בין שבדית לאנגלית ובין שפות שונות המשתמשות באותיות קיריליות, בתנאי שהכותב מיומן בכתיבת שתי השפות.

ניתן בהחלט להשוות  ספרות ומספרים  גם כאשר הם מופיעים על מסמכים שכתובים בשפות שונות. עם זאת, קיימת מגבלה בהשוואת ספרות  בערבית עם ספרות הנהוגות בעולם המערבי.

זהירות! תוכנה המחקה כתב יד

בעידן הדיגיטלי, היה זה רק עניין של זמן עד שימצאו שיטות לחיקוי כתב יד. הפעם לא מדובר רק בפונטים המעוצבים בצורת כתב יד, ב University College London פיתחו תוכנה אשר ביכולתה לחקות כתב יד של אדם ספציפי.

המפתחים טוענים שהתוכנה פותחה במטרה לאפשר כתיבת מכתבים או חומרים פרסומיים כשהם כתובים "בכתב היד " של כותב ספציפי, וכך עשוי להיווצר קשר בלתי אמצעי ופחות פורמלי בין הכותב למקבל המכתב. שערו לעצמכם שאתם מקבלים  ברכה ליום ההולדת שלכם בכתב ידה של מלכת אנגליה? מרגש, לא?

תהליך ההעתקה והחיקוי מתחיל בסריקת  מספר  שורות  הכתובות בכתב ידו של הלקוח, עורכים מדידות, דוגמים צורות כתב, אופני חיבור בין אותיות, גודל  מרווחים בין אותיות, מלים ושורות, צורות ניקוד וכדומה. לאחר מכן בונה התוכנה את מאפייני הכתב הייחודי, באמצעותם ניתן לכתוב במחשב טקסט, הנחזה ככתוב בכתב יד ייחודי לכותב ספציפי.

מי אותנטי ומי מזויף?  Credit: University College London 
אתגר חדש לגרפולוגים משפטיים

(פיתרון החידה:כתב העליון מקורי, התחתון חיקוי המחשב)

 

עד כאן, הכל טוב ויפה.  אולם ,בהיותי בוחנת זיופי חתימות וכתבי יד, צלצלו במוחי  פעמונים מחרישי אוזניים! לא כל כתב אישי הוא מכתב ממלכת אנגליה! אדם יכול פתאום לגלות כתב הדומה מאוד לשלו על הסכם מופרך שמעולם לא כתב!  מצב ביש לכל הדעות. אמנם מפתחי התוכנה טוענים שניתן באמצעותה לזהות כתב יד כמזויף. לטענתם, התוכנה אוגרת את הנתונים המאפיינים את כתב היד " האמיתי", וניתן להשוות את המדידות עם כתב יד החשוד כמזויף. אך ברור לי שהתוכנה הזו עלולה ליפול לידיים לא תמימות אשר ישתמשו בה לזייף כתבי יד וחתימות ויהיו כאלה שיפלו בפח הזה.

כיצד אמור להתמודד גרפולוג משפטי עם צרה חדשה זו?

בעוד שלתוכנת מחשב די לדגום מספר שורות כדי להגיע למידת דמיון גבוהה בין חיקוי לבין כתב יד "אמיתי", הוריאציות הקיימות בכתב יד אותנטי  והנבדק על ידי מומחה רחב לעין ערוך מאשר מאפייני הכתב המדוגמים על ידי מחשב. אמנם המרכיב הצורני  של כתב המחשב  עשוי להיות דומה מאוד לכתב היד האמיתי, אך מרכיבי תנועה כגון לחץ הכתב, מהירות הכתיבה, ושינויים עדינים קשים יותר למדידה בתוכנה זו. מה גם שבבתוצר תוכנת מחשב לחץ הכתב אינו קיים בעוד שבטקסט מקורי ניתן לאבחן בלחיצת העט על הנייר.

כתב יד משתנה לאורך זמן כך שאם מנסים לזייף מסמך שנכתב לכאורה לפני 20 שנה, ודגמו כתב יד מתקופה מאוחרת יותר, ניתן לזהות שמדובר בזיוף. מאפייניו העדינים של הכתב תלויים אף בכלי הכתיבה שונים, בסוגי מסמכים הנבדקים, במצב בריאות של כותב ועוד.. את כל הנתונים האלה המומחה אמור לשקלל בבואו לקבוע מסקנה אם מדובר בזיוף או לא.

לסיכום: על המומחה להביא בחשבון את קיומן של תוכנות מסוג זה, ואל לו למהר ולהסיק שמדובר בכתב אותנטי כשרמת הדמיון הצורני בין שני כתבי יד גבוהה.  במקרים רבים כתב יד אינו חוזר על עצמו באופן מדויק וסדיר מאוד, קיימים הבדלים הקשורים לא רק לוריאציות צורניות שונות, אלא גם לוריאציות בכל מאפייני כתב אחרים.  מומחה לכתב יד לא אמור ללכת שולל אחר הדמיון הצורני בלבד, הוא חייב לדעת להבדיל בין מאפייני כתב הדקים ביותר, ולהביא בחשבון את המשתנים השונים והשפעתם על חתימות או כתב היד אותו הוא בוחן.

למעוניינים בכתבה המקורית:

כתבה מקורית  וסרטון המדגים תוכנה להעתקת כתבי יד