סכנה לפתחו של גרפולוג משפטי- תוכנה לחיקוי כתב יד

תוכנה לחיקוי כתב יד - סכנה האורבת לפתחו של גרפולוג מומחה

בעידן הדיגיטלי, היה זה רק עניין של זמן עד שימצאו אפליקציות לחיקוי כתב יד. הפעם לא מדובר רק בעיצוב פונטים המעוצבים ככתב  יד, אלא  בפיתוח תוכנה המחקה כתב יד של אדם ספציפי.

התוכנה פותחה ב University College London. לטענת מפתחיה, מאחריה עמד הרעיון  לעצב מכתבים וחומרים פרסומיים כשהם כתובים בכתב ידו של כותב המוכר לנמעניו.

היות וכתב יד מהווה ביטוי אישי והוא בעל סגנון ייחודי, הוא משמש כ"חתימת קול" אישית. לכן, הקשר הנוצר בין "כותב" המכתב לנמען, נעשה  בלתי אמצעי  ופחות פורמלי. אגב, מנסח המכתב יכול  להיות, כותב תוכן מקצועי, או מישהו אחר מטעמו של בעל הכתב, אך כל עוד הוא נכתב בכתב יד של מישהו מזוהה, המטרה הושגה. כך, למשל, אין ספק שעובד, המועסק בחברה גדולה, שמקבל מכתב אישי בכתב ידו של המנכ"ל, מרגיש שהוא אינו "סתם בורג במערכת" והוא זוכה ליחס אישי. 

כיצד פועלת התכנה לחיקוי כתב יד?

תהליך ההעתקה והחיקוי מתחיל בסריקת  מספר  שורות  הכתובות בכתב ידו של הלקוח. התכנה עורכת מדידות, דוגמת צורות כתב ואופני חיבור בין אותיות. נמדדים גודל המרווחים בין אותיות, מלים ושורות, ונשמרות צורות ניקוד האופייניות לכתב היד אותו מעוניינים לחקות. מאפייני הכתב הייחודיים נאגרים  במסד הנתונים של התכנה והם מאפשרים הקלדת טקסט במחשב, כשהטקסט מקבל את צורת הכתב הייחודי אותו חיקתה התכנה. 

עם כל אהבתי למכתבים הכתובים בכתב יד, פיתוח זה עורר בי אי נוחות 

בהיותי בוחנת זיופי חתימות וכתבי יד, צלצלו במוחי  פעמונים מחרישי אוזניים! אדם יכול פתאום לגלות שכתב ידו מתנוסס על מסמך מופרך שמעולם לא כתב!  מצב ביש לכל הדעות.

ברור לי שהתכנה הזו עלולה ליפול לידיים לא תמימות, אשר ישתמשו בה לזייף כתבי יד וחתימות ויפילו אחרים בפח. מפתחי התכנה טוענים, שהתכנה מותאמת לא רק לחיקוי כתב יד, אלא גם לזהות זיוף של כתב יד השמור במסד הנתונים שלה. התכנה אמורה לבצע תהליך הפוך; להשוות כתב יד על מסמך החשוד כמזויף, עם מרכיבי כתב היד "האמיתי" המקודדים בתוכה . אך איך נדע בידי מי מצויה התכנה שחיקתה את כתב היד שעל אותו מסמך אומלל מלכתחילה? 

כיצד יכול גרפולוג משפטי להתמודד עם צרה חדשה זו?

עבור תכנת מחשב, המחקה כתב יד, די לדגום מספר שורות כדי ליצור מידת דמיון גבוהה בין חיקוי לבין כתב יד "אמיתי". אך אין די בדגימה כזו כדי להכיל את כל טווח הווריאציות הקיים בכתב יד אותנטי.  לימוד טווח הווריאציות אפשרי רק עם בדיקת כמה שיותר דוגמאות כתב אותנטיות של הכותב.

אך גם אם בבוא היום  תתפתח התכנה ותכלול יותר ויותר דוגמאות כתב לחיקוי, עדיין לא נמצא מענה לתופעות כתב מרכזיות הקשורות לזיהוי ולהשוואה. 

מרכיבי תנועה ולחץ הכתיבה נעלמים במסמכים מודפסים.

אמנם המרכיב הצורני  של הכתב הממוחשב עשוי להיות דומה לכתב היד האמיתי, אך הוא חסר מרכיבים מרכזיים בו. לחץ הכתב, מהירות הכתיבה ושינויים עדינים בלחץ קשים  למדידה. יתרה מזאת, הם נוטים להשתנות בכתבים אותנטיים מעת לעת, בעוד שכתב היד הממוחשב נשאר קבוע כפי שנסרק בתחילה. בטקסט מקורי, הכתוב על ניר רגיל, ניתן לאבחן את חריצת העט על הנייר תופעה שלא קיימת בטקסטים מודפסים והעדר מימד עומק לכתב מעידה שכתב היד הודפס או הועתק, והוא איננו כתב "חי".

השפעת הגיל, כלי כתיבה, נסיבות חיים ומצב בריאות של על כתב היד

כתב יד משתנה לאורך השנים. ניקח לדוגמה מצב בו מנסים לאמת כתב יד של אישיות ידועה על מסמכים בעלי ערך היסטורי. אם מאוחסנים בתכנה רק מאפייני כתב שלו משנות ה- 30 לחיו, אין ספק שכשייבדק כתב ידו בגיל 60, עלולה התכנה לקבוע, בטעות, כי מדובר במסמך מזויף!

השתנות דרמטית במצב בריאותו של הכותב משפיעה ביותר על עיצוב הכתב, על התנועה ועל היערכות הכתב על הניר. ושוב, אם התכנה דגמה מכתב ידו של אדם כשהיה בריא לחלוטין, ומשווים את כתב ידו לאחר שחלה במחלה קשה, הרי שהרבה ממרכיבי הכתב ישתנו, והם עלולים לגרום לטעות באבחון. 

מאפייניו העדינים של הכתב תלויים אף בכלי הכתיבה בו נעזרים. כתיבה המופקת בעט כדורי שונה מזו הרשומה בעט נובע, או בטוש. אחת הדוגמאות הבולטות לכך נמצא בשוני בין חתימות  ציירים על ציורי שמן באמצעות מכחול, לבין אלו שנחתמו על ידם בצבע פנדה או בעיפרון.  

ברגיל, כתב יד אינו חוזר על עצמו באופן מדויק וסדיר מאוד. ולכן מומחה לכתב יד לא הולך שולל אחר הדמיון הצורני בלבד. הוא מתמקד במאפייני כתב דקים והפחות בולטים בכתב היד, מביא בחשבון משתנים, שחלקם הוזכרו כאן, ואת אופן השפעתם על חתימות או כתב היד.

לסיכום: גרפולוג מומחה צריך להביא בחשבון את קיומן של תכנות חיקוי כתבי יד וחתימות. כשהוא בודק צילום של כתבי יד, אל לו למהר ולהסיק שמדובר בכתב אותנטי רק משום שרמת הדמיון הצורני בין שני כתבי היד המצולמים גבוהה.  

למעוניינים בכתבה המקורית:

כתבה מקורית  וסרטון המדגים תוכנה להעתקת כתבי יד

זהוי זיופים ברשומות ובמסמכים רפואיים

זיהוי זיופי נתונים ברשומות ובמסמכים רפואיים

 
כל המעורב בתיקים של רשלנות רפואית יודע: אנשי הצוות הרפואי הם בני אדם. וכמו כולם, גם הם טועים. השאלה מה הם עושים לאחר שמתגלה טעותם?!   
יש הנושאים באחריות, מודים בטעותם, ומשלמים על כך בצורה זו או אחרת. אך יש גם המנסים להעלים, לזייף ולטשטש את עקבות הטעות.
 
הבוחרים לזייף עושים זאת בשיטות שונות ומגוונות. יש המכניסים דף חדש לחלוטין לתיק הרפואי, ורושמים בו נתונים חדשים המתאימים לגרסתם. יש המשנים את הנתונים על הדף המקורי בתיקון "מינורי" (כפי שניתן לראות בצילום), יש המוסיפים הערות כתובות, לצד או בין השורות.
 

למרכיב הזמן שחלף, בין תיעוד בזמן אמת לבין זמן הכנסת שינויים ברשומות, השפעה משמעותית. מן הסתם, תלונות ותביעות בנושא רשלנות רפואית מתרחשות זמן מה אחרי שנעשו הטעויות הרפואיות ולאחר שנגרם נזק למטופל.  סביר גם להניח, שבמידה ואכן נעשה זיוף ברשומות, הוא בוצע לאחר מועד הגשת התביעה. כאמור, פרק הזמן שחלף הוא בעל משמעות וערך רב לבוחן המסמכים ומסייע לו בבדיקותיו.

לכן, חשוב, ולעתים קריטי, להגיש למומחה את התיק הרפואי המקורי ורצוי בשלמותו.

 
כשמונח בפני מומחה תיק רפואי שבו רשומות החשודות כמזויפות, עליו להתמקד בפרטים הקטנים ביותר המוטבעים על המסמכים, לא רק על התוכן עצמו. למשל, הוא בודק האם קיימים הבדלים בחירור הדפים; האם ובמה שונים חורי התיוק על הדף החשוד מיתר החורים על דפים אחרים בתיק? ומה לגבי סימני השדכנים שאיגדו את הדפים בתיק, האם מיקומם וצורתם זהה על כל המסמכים האחרים בתיק? האם קיימים הבדלי צבע וסוג נייר בין הגיליונות בתיק? כל אלה יכולים להעיד על החלפה או הכנסת דף חדש לתיק.
 
ובנוגע לכתב היד ולפרטים החשודים כמזויפים; האם השינויים נכתבו בכתב ידו של הרופא המטפל, או על ידי כותב אחר?  האם הערה או תוספת חשודה כתובה במקום לא הגיוני על המסמך? כמו, לדוגמה, בין שורות שתוכנן וצורת הכתיבה שלהן מעידים שנכתבו ברצף אחד. 
 
וברזולוציות יותר מפורטות; האם הוכנסו התיקונים החשודים באותו העט? לעתים מה שנראה, בעין בלתי מזוינת, שנכתב בעט בצבע זהה מתגלה, תחת פילטרים שונים, ככתוב בעט אחר. כמו כן, ניתן להבחין, תחת למיקרוסקופ, בעקבותיו של דיו "טרי" לעומת עקבות דיו בן כמה שנים. 
 
בדיקות אלה, ואחרות נוספות, מבוצעות על ידי מומחה לזיהוי זיופים, בטכניקות שונות, באמצעי הגדלה מגוונים ובתיאורה באורכי גל שונים. 
 
 
 

מתי התחלתי לחשוב כקרימינלית?

כיצד התחלתי לחשוב כזייפנית ומדוע זה נחוץ לי, כגרפולוגית משפטית, וחשוב ללקוחות שלי?

יודעי דבר אומרים שאין הבדלים גדולים  באופן החשיבה של גרפולוג משפטי מוצלח לחשיבה של זייפן.  

אני אומרת, נכון, וטוב שכך!  וכל כך למה?

זה מאוד פשוט: במלחמה הזו האחד הוא הצייד והשני הניצוד. הצייד חייב להכיר את אורחות חייו ושיטותיו של הניצוד, ללא ככה?

אני מודה. לקח לי זמן, בתחילת הקריירה המקצועית שלי, בתור גרפולוגית משפטית, להפנים שכדאי שאלמד איך חושבים וכיצד פועלים הזייפנים. עד  אז חשבתי, לתומי, שמה לי ולהם? אני מחוץ למגרש המשחקים של הפושעים. חשבתי  שאני אדם ישר וערכי. מומחית לזיהוי כתב יד, בעלת עין חדה וידע, שדואגת לעשות את מלאכתי נאמנה. חלילה לי מלגרום עוול לאיש, וזה כל מה שנחוץ לי כדי לצאת למלחמה הזו. 

טעיתי! טעות, טועים !!!

לימים הבנתי, אמינות אישית ומקצועית הן חשובות ביותר ולא ניתן לוותר עליהן.  אך עלי לזכור, שאני משחקת עם הזייפנים באותו מגרש. ובכדי להתמודד עם מוח קרימינלי, צריך לפתח אחד כזה. וכשמישהו מנסה לזייף מסמך מסיבותיו הוא, (ובנינו, זה כמעט  ת מ י ד עניין של כסף), אני חייבת לדעת באיזה שיטה הוא השתמש כדי לזייף וכיצד הוא מנסה להערים עליי כמומחית. 

גרפולוג משפטי חייב להכיר שיטות זיוף. ואכן, במהלך שנות עבודתי ועם הרחבת ניסיוני נוכחתי לדעת שרוב המזייפים, עושים עבודה די מגושמת. לפעמים הם מנסים להעתיק חתימה ממסמך אחד ולהדביקה על מסמך אחר, באמצעות מה שמכונה בשפה המקצועית "גזור הדבק"  (cut & paste). הם מנסים ללמוד כיצד לחקות חתימות או לשוות למסמכים מראה ישן,  בכל מיני שיטות. אבל, בינינו, אלה שיטות זיוף שמוכרות לגרפולוג מומחה.  

מצידי שהמזייף יחשוב שהוא מקורי, שהוא חשב על שיטה חדשה לזייף חתימה או מסמך. שידמיין שמצא דרך שמלאכת הזיוף שלו לא תתגלה לעולם. למה לא? אבל, אני, כגרפולוגית משפטית אחכה לו בפינה…

עם זאת, אני גם יודעת, שאמצעי הזיוף משתכללים, שיש גם זייפנים מקצועיים בשטח, וגם הם אורבים לי בפינה… ולכן, אני עוקבת, עם יד על הדופק, אחר אמצעי גילוי זיוף מתקדמים, ומתייחסת לכל מסמך או חתימה החשודים בזיוף במידת הזהירות והכבוד הנדרשים.

כי על "אויבים" לא מתנשאים. זה מסוכן לאללה!!

האם הגרפולוגיה המשפטית ובחינת מסמכים נחשבים למדעית מדויקים?

האם הגרפולוגיה המשפטית ובחינת המסמכים הם מדעים מדויקים?

 התשובה היא כן…. ו…לא 

כשגרפולוג מומחה נשאל את השאלה הזו, הוא למעשה נשאל, באיזו מידה  ניתן לסמוך על מידע ומסקנות המתקבלות מתחומי בחינת המסמכים ומהגרפולוגיה המשפטית כמידע מדויק, עקבי ומהימן? 

וביתר פירוט: האם קיימות בתחומים אלה, כבכל דיסציפלינה מדעית, תיאוריות, אקסיומות, והשערות הנגזרות מהן?. האם נקבעו חוקים ועקרונות קבועים, אשר נוסו והוכחו כנכונים במציאות? ובהינתן נתונים דומים, האם קיימת התאמה במסקנותיהם של בוחנים שונים?     

מה נחשב למדע מדויק והאם בחינת מסמכים עונה על ההגדרה?

ההגדרה המילונית מגדירה מדעים מדויקים כשם כוללני לתחומי המדע הנעזרים בחוקים ובמודלים מתמטיים כדי להסביר בתופעות של החומר הדומם (להבדיל ממדעי החיים).  באמצעות המדע המדויק ניתן להגיע למדידות מדויקות, אפשר לנבא תופעות ברמת דיוק גבוהה, וניתן לערוך ניסויים הניתנים לשחזור וקבלת תוצאות דומות.

חלק מתחום בחינת המסמכים קשור לבדיקות תכונות כימיות ופיסיקליות של חומרים מהם מורכב מסמך. בבדיקת סוגי נייר, סוגי דיו, סוגי כלי כתיבה והדפסה,  נעזרים במכשירים שונים המשמשים בדיקות גם במדעים המדויקים. גרפולוג משפטי בודק באמצעי תאורה, באורכי גל שונים, אם שונו או הוספו נתונים  בעטים ובכלי כתיבה הנראים דומים בצבעם, אך הם שונים בהרכבם הכימי. באותם אמצעים ניתן לאתר מחיקות ושינויים שהוכנסו במסמכים.

בוחני מסמכים אף עוסקים בניתוח מרכיבי סוגי דבקים למיניהם. בניתוח אפקטים פיסיקליים ומכאניים של מכשירים שונים. במקרים שכאלה, ובהינתן די חומר לבדיקה, המסקנות אליהן עשוי להגיע המומחה יכולות להיות מדויקות ועקביות.

האם הגרפולוגיה המשפטית נכללת בהגדרת מדע מדויק? 

לגבי תחום הגרפולוגיה המשפטית המצב מעט שונה. מידת הדיוק, העקביות והמהימנות של הממצאים נמוכה יותר מאשר זו של בחינת מסמכים במעבדה, בה נבדקים ההיבטים הפיזיים של מסמך. 

הגרפולוגיה המשפטית  עומדת, למעשה, בכמה מהקריטריונים העומדים בבסיס "מדעי החיים" שנחשבים למדעים אך אינם נחשבים כמדעים מדויקים.  פסיכולוגיה, סוציולוגיה ובמידה מסוימת גם חלקים ממקצועות הרפואה נמנים על מדעים אלו. במשותף להן, עונה הגרפולוגיה המשפטית על הדרישה המדעית שבבסיס הידע שלה עומד מחקר שיטתי, מאורגן ומבוסס על עובדות, תצפיות  וניסויים שסוכמו לחוקים, לכללים ולאמיתות.

הובר והנדריק, מומחים קנדיים בעלי שם בתחום הגרפולוגיה המשפטית, מציינים כי קיימת ציפייה מוטעית לדיוק רב בממצאיה  של הגרפולוגיה המשפטית.  למרות שהיא שייכת למשפחת הבדיקות הפורנזיות, לדעתם, גרפולוגים משפטיים מנוסים אינם יכולים להיות מדויקים ובטוחים במסקנותיהם כשאר המדענים הפורנזיים. כאמור, האחרונים מבססים את בדיקותיהם על עקרונות מדעיים מתחום הפיסיקה, הכימיה והביוכימיה כך, סוג דם A+ יישאר לעולם סוג דם + A,  סימני חריצה על כדור שנורה מכלי נשק יישא את מאפייני כלי הנשק ממנו נורה. קוקאין נשאר קוקאין.

מדוע פחותה מידת הדיוק של הגרפולוגיה המשפטית?

ראשית, האובייקט הנמדד משתנה ואינו מדויק. בדיקת כתב יד בוחנת תוצר של תהליך הכתיבה. זהו תהליך אנושי, התנהגותי, רצוני המכוון בעיקר על ידי הרגלים. כתהליך מורכב ורגיש, כתב יד אינו נשאר קבוע.  לכל אדם מגוון  וריאציות בכתב בכל רגע נתון,  והוא אף משתנה לאורך השנים. מבחינה זו, השוואת כתבי יד  כתוצר אנושי חי ודינמי, דומה לזיהוי קול ומבטא, ולשימוש ייחודי בשפה. גם בתחומים הללו קיים מגוון וריאציות אנושיות טבעיות ואין קביעות בהופעת הווריאציות עצמן.    

בעת הכתיבה מעורבים חלקי מוח רבים; מבנים הקשורים בתהליכים סנסומוטוריים, כאלה הכרוכים בשפה, בזיכרון ובתפיסה ויזואליים, ועוד רבים אחרים. כלומר בעת הכתיבה מתקיימים קשרים בו-זמניים ברשתות עצביות מוחיות נרחבות. אלה, מטבען, אינן פועלות באופן מכני ומדויק. (למי מאיתנו, לא "בורחת" מילה בדיוק כשאנו זקוקים לה? מי לפתע אינו זוכר אם מאייתים אוטומטית ב"ת" או ב"ט"?) 

בנוסף על כך, קיימת השפעת מבנה פיזיולוגי של היד הכותבת, עיצבובה, מידת גמישותן ורגישותן של אצבעות ידו של הכותב. גם תרופות, סמים ואלכוהול משפיעים בצורה ניכרת על תהליך הכתיבה, לעתים באופן דרמטי מאוד.

יתרה מזאת, קיימים  גורמים חיצוניים המשפיעים על הכתב: באיזה תנאי הכתיבה מצוי הכותב? האם הוא יושב ליד שולחן, שוכב על מיטה, או עומד ליד דלפק גבוה. גם לסוג מכשיר הכתיבה והמצע עליו נכתב המסמך, השפעה על כתב יד וחתימות. 

תהליך הלמידה והמחקר בתחום הגרפולוגיה המשפטית עדיין נמשך במלוא עוזו. מתרחבת תשתית עובדתית המבוססת על מערך של אקסיומות ומודלים. בזכות מכון תקנים בינלאומי הוכנסה תקינה של נהלי עבודה אובייקטיביים, וכל העת מפותחים מכשירי איבחון משוכללים. כל אלה עומדים לרשות המומחה, ומסייעים לו להגיע לרמת דיוק בממצאיו. 

    אך, בסופו של יום, מידת המהימנות, הדיוק והביטחון  של מסקנות הגרפולוג המשפטי המומחה נעוצים בניסיונו, בידע התאורטי והמעשי שלו, בכישרונו, וברמת האמינות האישית שלו.

האם ניתן להשוות בין כתבי יד בשפות שונות של אותו כותב?

האם ניתן להשוות בין כתבי יד שנכתבו על ידי כותב אחד בשפות שונות?


לפעמים....

כתב יד של כותב אחד בסינית ובאנגלית

לא מזמן התבקשתי לקבוע האם מסמך בעברית ומסמך אחר בערבית נכתבו על ידי כותב אחד. הלקוח הנאמן שלי התפלא לשמוע שבמקרה זה לא  יכולתי לסייע לו.

ומדוע?

ראשית, צורות האלפבית שונות מהותית זו מזו. כדי שיוכל מומחה לכתב יד לזהות אם מדובר באותו כותב, הוא צריך לאבחן האם יש דמיון צורני בין מרכיבי הכתב. לכל אחד כתב ייחודי והוא כולל מרכיבי כתב תקניים ומרכיבי כתב ייחודיים לו. דוגמא לצורה ייחודית , יחסית, נמצא, למשל, באות "ע" בעברית:: נמצא כותבים אשר רושמים אותה עם לולאה עמוקה וגדולה, לעומת כאלה שכותבים אותה ללא לולאה, ויש הכותבים "ע" הדומה לאות "ע" בדפוס.

שנית, תנועת הכתיבה משתנה. התופעה רלוונטית במיוחד כאשר מדובר ברמת מיומנות כתיבה שונה בכתיבת אחת השפות. כתב יד באנגלית, אצל מי שזוהי שפת האם שלו, יהיה שוטף וקולח וייתכן מאוד שהוא אף יחבר בין האותיות במילים. לעומת זאת בעברית, תנועת הכתיבה עשויה להיות שונה, יותר מחושבת ומעט פחות קולחת. היות ותנועת הכתיבה היא אחד המרכיבים החשובים ביותר המסייעים באבחון, והיא תלויה, בין השאר במיומנות הכתיבה, לא נוכל לאבחן אם אכן מדובר באותו כותב, שכן אופי התנועה בשני הכתבים שונה. גם כאשר רמת מיומנות הכתיבה זהה בשתי השפות , כמו בכתב היד בראש המאמר, לא ניתן לאבחן שמדובר בכותב אחד בשתי השפות.

כתב יד של כותב אחד בערבית ובעברית

ישנם מקרים מועטים שבהם יתכן שארגון הכתב על הדף יהיה ייחודי ודומה בכתבים בשתי שפות שונות, אך אין די בדמיון ארגוני כדי לאבחן שאכן מדובר בכותב אחד שכתב בשתי השפות.

יש לסייג את המגבלה הזו רק להשוואה בין שפות שאינן ממשפחה אחת. כגון בין עברית לערבית, בין עברית לבין שפות אחרות, וכדומה. לעומת זאת, ניתן להשוות בין שפות הנעזרות באותן אותיות אלפבית, כגון בין אנגלית לצרפתית, בין שבדית לאנגלית ובין שפות שונות המשתמשות באותיות קיריליות, בתנאי שהכותב מיומן בכתיבת שתי השפות.

ניתן בהחלט להשוות  ספרות ומספרים  גם כאשר הם מופיעים על מסמכים שכתובים בשפות שונות. עם זאת, קיימת מגבלה בהשוואת ספרות  בערבית עם ספרות הנהוגות בעולם המערבי.

 

בוקר בחקירת עדות מומחה

בוקר בחקירת עדה מומחית

חקירות נגדיות הן לחם חוקו של עד מומחה בבית המשפט

אני עומדת על דוכן העדים בבית משפט מחוזי, מתוקף היותי גרפולוגית משפטית, ועורך הדין שחוקר אותי, כעדה מומחית של הצד שכנגד, שואל אותי "גב' הראל, מה דעתך על הגרפולוג המשפטי השני"?

תשובה: "אין זה מתפקידי לתת ציונים למומחים אחרים. אני יכולה רק להתייחס לחוות דעתו של המומחה מטעמך, אם אתה מעוניין".

עורך הדין נע בחוסר נוחות. בטח שירגיש לא נוח, הוא כבר קרא את דעתי על חוות דעתו של "הגרפולוג המומחה". היא כבר כלולה בחוות דעת המומחה שהגשתי.

הוא מנסה לשאול אחרת "האם לדעתך המומחה "שלי" הוא זייפן? "

תשובה: "אדוני לא מצפה שאענה על שאלה מסוג זה כלפי קולגה"

"ועכשיו אשאל אותך שאלה הרת גורל, שכדאי שתחשבי על תשובתך טוב טוב, האם את טוענת שהנוטריון שיקר כשאמר שאדם מסוים חתם בפניו?"

תשובה: "אדוני שמע אותי אומרת דבר שכזה? אמרתי שנעשה פה זיוף".

בעבר היה עורך דין "מבריק" שהגדיל לעשות ושאל אותי:

"גב' הראל, האם זה יהיה נכון לטעון שאירוע מסוים בחייך השפיע על איכות עבודתך?"

תשובה: "סליחה??????", ואני פונה לשופט, "כבודו, אבקש שבית המשפט ירשום לפניו שזו חוצפה שאין כדוגמתה לשאול אותי שאלה מסוג זה!"

שקט.

ביני לביניכם? בסתר לבי, אני דווקא שמחה על שאלות כאלה.  ומדוע?

ראשית, כי זו הזדמנות מצוינת להעמיד את החוקר על מקומו ולתת לו להבין שאני רחוקה מלהיות עלה נידף על הדוכן. חוץ מזה, שבאמת, זה לא מתפקידי לתת ציונים למומחים אחרים או לקרוא לאנשים שקרנים וזייפנים (אבל אני  כן  יכולה לטעון שנעשתה פה מלאכת זיוף) וחיי הפרטיים כשמם כך הם. פרטיים. חד וחלק.

שנית, וזה הכי חשוב! כאשר  עורך דין חוקר אותי "לגופי",  או מנסה שאטיל דופי באנשים אחרים, סימן שאין לו הרבה מה לעשות או להגיד נגד הבדיקות שלי, ועל חוות הדעת  שלי, ושגם הוא חושב, למגינת ליבו, שעשיתי את מלאכתי נאמנה

ועכשיו, אמשיך לעבוד בשקט , ברצינות ובצניעות , כמו נמלה, מחכה לחקירה דומה בתיק הבא.

ציורים : DAUMIER

זיהוי זיופים במסמכים שנשלחו בפקס

זיהוי זיופים של מסמכים שהועברו בפקס

השאלות המופנות לבוחן מסמכים, הקשורות לבדיקת אותנטיות של מסמכים שנשלחו במכשיר פקסימיליה, נחלקות לסוגיות המתייחסות למסמך שהודפס ולסוגיות הקשורות לזיהוי המכשיר  שממנו נשלח המסמך.

שלא כמו מסמכים סרוקים או מצולמים במכונת צילום, הפקסים מועברים באמצעות קווי הטלפון ועל כן מודפסים ברזולוציה נמוכה. כתוצאה מכך, נעלמים פרטים ודקויות המצויים במסמך המקורי. כמו כן, המסמך עלול לעבור שינויים ועיוותים משמעותיים. 

דווקא בשל הרזולוציות הנמוכות של הכיתוב על הפקסים משמשים במכשירים אלה במעשי זיוף רבים, מתוך מחשבה שתוספות או מחיקות שונות שנערכים על מסמך לא ייראו ברזולוציות נמוכות. 

אך במקרים לא מעטים הזייפנים טועים טעות מרה!

לעיתים זייפנים משלבים בין טקסטים  שהודפסו במדפסת עם טקסטים שהועברו באמצעות הפקס. כך,  כאשר מומחה לזיוף מסמכים נשאל האם  מסמך מסוים אותנטי, או שמא מדובר במסמך מזויף המורכב מכמה חלקים שונים,  אשר  שונו בו פרטים מהותיים בטקסט, או נשתלה בו חתימה, הוא בוחן את המסמך תחת הגדלה משמעותית ובודק אותו לפרטי פרטים.

.בוחן מסמכים  מיומן מסוגל להבחין בקלות, תחת אמצעי הגדלה שונים, בהבדלים בפיקסלים ובאופי קו שונים גם כאשר מדובר במסמך מצולם. ניתן לזהות שינויים החל מגילוי הקווים הקטנים ביותר, כמו סימני פיסוק, מקפים או  קוים אופקיים תחת כותרת, וכלה  בשוני במרווחים בין מרכיבים  שונים שעל המסמך  החשוד כמזויף.

קווים אופקיים ומאונכים "מזוגזגים" אופייניים למסמך שהועבר בפקס

היות וקיימים הבדלים ניכרים בין מבנה הקווים שהועברו בפקס, לבין מבנה הקוים שמקורם בצילום רגיל של מסמך, המומחה מזהה כששניים או יותר סוגי קוים מוכללים במסמך אחד. והוא יכול לקבוע, ברמת ביטחון טובה, שמסמך הורכב מאלמנטים שנלקחו ממסמכים שונים, או שמדובר במסמך שלא נחתם  או נכתב במעמד אחד.

.
ובאשר לבדיקת זהות המכשיר עצמו : בכל תשגיר פקס נמצא פרטים מזהים בראש הדף או בתחתיתו. בשורה זו ניתן למצוא את שם השולח, מספר הפקס ממנו נשלח המסמך, מספר הפקס המקבל, תאריך ושעת שליחת הפקס ואף מספר הדפים שנשלחו. המידע הזה מסייע לחוקר לזהות את המודל של מכשיר הפקס, של מקבל הפקס ואף את תאריך העברת הפקס.

אך לא תמיד ניתן לסמוך על הנתונים האלה משום שמזייף מיומן מסוגל להכניס שינויים בפרטים המזהים שהוזכרו. לכן, לא די לבחון רק את המסמך לגביו נטענת טענת זיוף, ויש להגיש למומחה מסמכים שנשלחו והתקבלו מאותו מכשיר הפקס ומאותה תקופה בה נשלח המסמך  סביבו קיימת מחלוקת.

סימנים חשובים  ניתן למצוא בתוצרים של  מכשירי פקס שנעשה בהם שימוש תכוף או כאלה שמשמשים משרד לאורך זמן. מכשירים "ותיקים" סובלים מבלאי או מבעיות מכאניות הייחודיות לכל מכשיר. משטח סריקה שרוט במקום ספציפי, שחיקה של התוף או של מזין המסמכים כולם מותירים את רישומם הייחודי על המסמך שהועבר ממכשיר פקס ספציפי.  גם נקודות מפוזרות, או עיוותים חוזרים המופיעים באותם אזורים על המסמכים המודפסים, מסייעים למומחה לזהות האם המסמכים הופקו באמצעות אותו מכשיר.

תחום פורנזי נוסף ושונה המאפשר זיהוי מכשיר פקס ממנו או אליו נשלחו מסמכים מצוי בתחום בדיקת זיופים דיגיטליים. כיום הרבה מאוד מהפקסימיליות המסחריות הן ממוחשבות, חלקן מעבירות פקסים דרך רשת ה WIFI ובחלקן אף מותקן כונן נפרד. כונן זה מתעד לא רק את התאריכים בהם נשלחו הפקסים ואת פרטי הנמענים, אלא אף שומר במכשיר את עותקי המסמכים עצמם. כך, גם כשמחשבים החליפו את מקומם של מכשירי הפקס, ונשלחים מהם מסמכים סרוקים ישירות למכשיר פקס של נמען,  יכולים מומחים לשחזורים דיגיטליים לאסוף את כל הנתונים הרלוונטיים ללא כל קושי.

איך לבחור גרפולוג משפטי מקצועי ואמין

איך לבחור גרפולוג משפטי אמין ומקצועי?

 כיום פועלים גרפולוגים משפטיים משני סוגים: יוצאי המחלקה לזיהוי פלילי במשטרה (המז"פ), הפועלים בשוק באופן פרטי, וגרפולוגים שהתמחו בתחום זיהוי זיופים של חתימות וכתבי יד באופן עצמאי. 

על פי רוב, יוצאי המז"פ אינם מכנים עצמם גרפולוגים משפטיים, אלא "בוחני מסמכים", או "מומחים לכתבי יד וחתימות". הם מתבדלים, ככל שניתן מגרפולוגים, ובמידה מסוימת צודקים משום שהמצב שלמצער, מבחינת החוק כיום במדינת ישראל, כל אדם יכול להכריז על עצמו כגרפולוג וכגרפולוג משפטי מומחה.

חשוב לדעת מהם הקריטריונים שרצוי שינחו אותך בבואך לבחור את המומחה המתאים לך

כמי שמעוניין בשרות גרפולוג משפטי טוב ומקצועי, עליך לברר ולשאול שאלות חשובות, טרם  תקבל את ההחלטה בשרותיו של מי להיעזר. 

כשמדובר בגרפולוג שלמד באורח עצמאי: יש לברר היכן וכיצד רכש המומחה את השכלתו בתחום ואצל מי התמחה בתחום? 

כיום אין הכשרות פורמליות בתחום זה בארץ, אך ביכולתו של המומחה ללמוד את התחום באופן עצמאי. אמנם יש מומחים המלמדים ומכשירים גרפולוגים משפטיים אך הם אינם רבים, וחשוב לברר מה היקף ההכשרות שהם נותנים. בהיעדר גוף המסמיך בשוק האזרחי, רצוי שמומחה ידאג לעבור בחינות מקצועיות, בארגונים מקצועיים בחו"ל.

האם עבר המומחה בחינות מקצועיות במסגרת כלשהי? קיימות אגודות אשר מקבלות לשורותיהן גרפולוגים ללא כל בחינה ממיינת. חשוב, על כן, לברר אם עבר המומחה בחינה על ידי גוף אובייקטיבי ושעמד בדרישות המקצועיות של אותו גוף. 

כמה שנים עוסק המומחה בתחום זיהוי זיופים, האם תחום עיסוקו העיקרי הוא בגרפולוגיה משפטית ובכמה תיקים היה מעורב בשנה האחרונה? 

ישנם מומחים אשר עוסקים בגרפולוגיה כמבחן מיוני שנים רבות, אך ניסיונם בגרפולוגיה משפטית אינו רב. לכן עליך לבקש מהמומחה שיציין בפניך את מספר שנות ניסיונו בתחום המבוקש על ידך, בכמה תיקים היה מעורב בשנה האחרונה והאם הוא מוכר במערכת המשפט וממונה כמומחה לזיהוי זיופים כתבי יד, חתימות ומסמכים גם מטעם בתי המשפט.

במידה ומדובר ביוצא מז"פ: האם תחום התמחותו ועיסוקו העיקרי היה קשור לבחינת מסמכים?

קיימים מומחים שיצאו משרות משטרתי פעיל לשוק האזרחי. למרות ניסיונם הרב  בתחום הפורנזי, רוב עיסוקם היה בתחומים אחרים, כגון: בליסטיקה, מומחיות בטביעות אצבעות וכד'. לכן, חשוב לברר אם  אכן עסק המומחה בתחום אותו אתם מחפשים.

מהו הציוד והמכשור בו משתמש המומחה בבדיקותיו? הציוד הנחוץ לגרפולוג המשפטי כולל מיקרוסקופ, מקורות אור שונים (UV ו – IR), אמצעי מדידה מדויקים שונים ותוכנות מחשב לעיבודי תמונה. מעת לעת יוצאים לשוק מכשירי בדיקה משוכללים, וכדאי שהמומחה שאתה בוחר יהיה מצויד בכל הדרוש כדי לבחון את המסמכים ולהשוות בין חתימות וכתבי יד באופן המיטבי. 

חשוב!!!  לקבל המלצות על המומחה כי  "טוב שם טוב – משמן טוב"

אין כמו המלצות מניסיונם של עורכי דין אחרים בהיעזרות במומחה. בקש מעורך הדין שלך לברר אצל הקולגות שלו על ניסיונם עם גרפולוגים משפטיים שונים.  וכאשר יעלו בידיכם מספר שמות והמלצות, יוכל עורך הדין שלך לחפש במאגרי מידע משפטיים, פסיקות וחוות דעת של שופטים על מומחים שונים, אלה עשויים לתת מידע שלא יסולא בפז, בבואך לבחור את המומחה המתאים.

הלכת דאוברט והשפעתה על קבילות עדות מומחה

הלכת דאוברט (Daubert) והשפעתה על קבילות עדות של מומחה

מקורה של הלכת דאוברט (Daubert)בבית המשפט העליון בארה"ב, בתיק דאוברט נ. תעשיות מריל דאו בע"מ ופורסמה בשנת 1993.     טרם גיבוש הלכה זו, קבילות חוות דעת של מומחים, התנהלה על פי כלל די שרירותי, שכונה מבחן פריי (FREY) . מבחן זה קבע, בשנת 1923,  כי עדות מומחה תתקבל רק כאשר העקרונות עליה היא מבוססת, יהיו "מוכרים/מקובלים כללית" על ידי הקהילה המדעית. למרות שכלל זה התקבל ואומץ במרבית בתי המשפט בארה"ב.  ברבות הימים נמצא שהמושג "מוכרים/מקובלים כללית" היה מושג רחב מדי ולא מדויק. שכן, נכללו בו עדויות אשר לעיתים היו מבוססות על טיעונים אינטלקטואליים ומדעיים הגיוניים, אך תקיפותם ומהימנותם המדעית לא הוכחה.

בשנת 1973, פורסם כלל 702 בדיני ראיות שקבע:  עד יכול להיחשב כעד מומחה על סמך רמת הידע שלו, ניסיונו, האופן שבו אומן או למד את הנושא בו מדובר. וכמובן, כאשר הידע הספציפי, המדעי, הטכני שלו יכול לסייע לבית המשפט להבין, לקבוע את העובדות בנושא מסוים,  ולקבל בעקבותיו החלטות מושכלות.    

במקרה דאוברט, בית המשפט העליון התבקש להחליט האם מבחן פריי, ראוי להיכלל בדיני הראיות הפדראלי של ארה"ב, או שכלל ראיות מס' 702  ייחשב כמכריע בדיני הראיות של מומחים מדעיים, במקום מבחן פריי.    

רוב הרכב שישב בבית המשפט העליון, במשפט דאובר, בראשות השופט בלקמן, קבע כי כלל 702 מוצלח יותר בהגדרתו מאשר מבחן פריי, אולם גם הוא, אינו עונה על כל הצרכים המגדירים ידע מדעי.

בית המשפט קבע כי עדות מדעית חייבת להיות רלוונטית למקרה ולהתבסס על שיטות ונהלים המקובלים בקהילה המדעית. כלומר, שכדי שממצאיו ומסקנותיו של מומחה תהיינה מהימנות, עליהן להתבסס על שיטות בעלותי תקפות מדעית.

בה בעת, בית המשפט העליון  סירב לאמץ רשימות או כללים נוקשים, והדגיש כי מן הראוי להשאיר מידה מסוימת של גמישות.  ולפיכך קבע בית המשפט שיתקיימו כמה גורמים הכרחיים אשר יסייעו בקביעה מיהו עד מומחה ומה מידת קבילות עדותו בבית המשפט:
התנאי הראשון והחשוב ביותר: האם ניתן לחקור ולבחון את התיאוריות והטכניקות בהן נעזר המומחה, באופן אמפירי ואלו מחקרים נערכו לברור תקיפותם ומהימנותם.
התנאי השני: האם התיאוריות והטכניקות בהן נעזר המומחה,  הוערכו ופורסמו בכתבי עת. כלל זה  אינו מרכזי ככלל הראשון, אך תומך בו ועשוי לחזקו, בזכות קיומן של מסקנות מהספרות המקצועית אשר מאששות את מסקנותיו של המומחה.
התנאי השלישי: מתייחס למידת יציבות המחקר ולקיומם של נתונים סטטיסטיים אודות רמת הטעויות בתחום.
התנאי הרביעי: קיומם של סטנדרטים ונהלי בדיקה בתחום.
התנאי חמישי: האם התיאוריות והטכניקות בהם השתמש המומחה מקובלים על העוסקים בתחום בו עוסק העד המומחה.

בנוסף לכך, קבע בין המשפט, שחקירת מומחה חייבת להתמקד על הטכניקות והמתודולוגיות אשר הובילו את המומחה לקבלת מסקנות והשערות אליהן הגיע.  היבט זה נועד למנוע ממערכת המשפט להיות מוצפת בהשערות ובמסקנות פסיאודו- מדעיות. עליה להיות מיודעת אודות טכניקות והמתודולוגיות אשר הנחו את המומחה בעבודתו.  כמו כן הדגיש בית המשפט האמריקאי, את חשיבותן של חקירות וחקירות נגדיות מחמירות, לברור התשתית המדעית של עבודת המומחה.

בה בעת, בחר בית המשפט שלא להחמיר יתר על המידה, וקבע שהעמידה בכל חמשת הכללים שצוינו לעיל, אינה הכרחית. וקבע, לדוגמה, שפרסומים, אינם תנאי בל יעבור לקבילות עדותו של מומחה, וההיעדר פרסומים מטעם המומחה לא בהכרח מעידה על מהימנות נמוכה של המומחה.

כיצד עומדים תחומי בחינת המסמכים והגרפולוגיה המשפטית, בקריטריונים הללו?

ראשית, נבחנה ההנחה הבסיסית, שקיימת אינדיבידואליות בכתב היד, הנחה זו מאפשרת להבחין בין כתב יד של אדם אחד למשנהו.  ההנחה נחקרה מדעית ואומתה באמצעות מדידות ממחושבות. תמיכה גורפת בהנחה זו פורסמה בשנת 2002, במאמר, פרי עטם של פרופ' סריהארי ואח', מאוניברסיטת ניו יורק ( SRIHARI – 2002) המאמר, מסכם מחקר של 20 שנה, שבמקורו עסק בפיתוח תוכנת מחשב שנועדה לסייע לרשויות הדואר בארה"ב לקרוא כתובות על מעטפות ולקדדן.   בהמשך פיתוח התכנה, בחן  פרופ' סיהארי את  יכולתה של התכנה לאבחן כתבי יד של אנשים שונים. ואכן, התוצאות העלו כי, ניתן היה לאבחן, ברמת דיוק של 95% (!) אם שני כתבים נכתבו על ידי אדם אחד או לא.

באשר לשיטות עבודה נפוצות וקיומי מחקרים בתחום בחינת מסמכים וסיופי כתבי יד וחתימות: קיימת ספרות ענפה בתחום, וכן כתבי עת מקצועיים אשר עוסקים במחקר מעשי ותאורטי בתחומי בחינת המסמכים ומשמשים כ PEER REVIEW  כתבי העת המקצועיים הנפוצים בארה"ב:

Journal of forensic sciences

Journal of Forensic Document Examination

The Journal of the American Society of Questioned Document Examiners

באשר לתנאי הנוגע לבחינת אחוזי הטעות הנוגע לרמת מהימנות ועקביות גרפולוגים משפטיים: הוכח במחקרים כי גרפולוגים משפטיים מקצועיים הצליחו לזהות  ולהבדיל באופן יציב ועקבי, בין כתב ידם של תאומים זהים.

מחקרים נוספים שנערכו בחסות ה FBI, בעיקר ע"י ד"ר משה קם (קם ואח' 1997, 1998, 2001 ) עסקו באחוז הטעויות באבחונים. מחקרים אלה העלו כי אחוז הטעויות בין בדיקות שנעשו על ידי גרפולוגים משפטיים מומחים נעו בין 6.5%- 0.5%  בעוד שאחוז הטעויות שנעשו על ידי הדיוטות נע במחקרים השונים בין 26.1% – 38.3% !.

מאמר מקיף ומעניין אודות החלת תקנת דאוברט במשפט הישראלי, תוך ציוני מקרים שנידונו בבתי משפט בארץ, בנושאים שונים כגון: טביעת אצבעות, DNA וחוות דעת פסיכולוגיות. על קבילות הפוליגרף ניתן לקרוא במאמרן של כב' השופטת אפרת פינק וגב' רותם רוזנברג  רובינס

 

מהו "זיוף עצמי" ?

קיימות שיטות שונות לזיוף חתימות וכתבי יד, אחת מהן מכונה "זיוף העצמי"

כגרפולוגית משפטית, אני נתקלת לא אחת במקרים בהם אנשים מנסים לזייף את חתימתם על מנת להתנער ממחויבויות  שונות.

לא נדירים המקרים בהם אדם חותם על המחאות בשונה מהרגלו, על מנת לטעון שפנקס הצ'קים נגנב ממנו, ושהוא בכלל לא חתם על ההמחאה באמצעותה התחייב או רכש דבר מה ולכן אינו ערב לכיסוייה.

התופעה נפוצה גם במקרים של חתימה על כתבי ערבות לבנקים או על גב המחאות עסקיות, כערבות אישית לפירעון תשלום של חברה שבבעלות נותן השיק. 

קיימים מקרים שבהם נדרש מי שמתכחש שחתם על מסמך להביא דוגמאות כתב וחתימות, ובנוסף גם לכתוב ולחתום מול עיניו של המומחה. לפתע, נוכח המומחה שהכותב מאט את כתיבתו, מנסה לעצב צורות כתב, מוזרות במעט, רק כדי שלא להסגיר את אופן כתיבתו האמיתי. 

סוג זיוף זה נקרא בשפה המקצועית "זיוף עצמי".

אך, מה שהמזייף אינו מודע לו הוא, שכתיבה, ובמיוחד חתימה, היא תהליך אשר נעשה באופן כמעט אוטומטי. אדם יכול להיות מודע למה שהוא כותב, אך  הוא לא תמיד מודע לאופן שבו הוא כותב, (תוך כדי כתיבה).

כך, גם בחתימה הפשוטה ביותר, קיימים מרכיבי כתב רבים מאוד, אליהם לא מודע המזייף. תופעות כמו  פרופורציות בין אותיות בכתב היד, האופן בו מתחילה חתימה או המיקום שבו מסתיימת כתיבתה של אות, שימוש בתגים קטנים, כמו נקודות או פסיקים, במקומות מאוד ספציפיים,  הם אלה שעשויים להסגיר את הניסיון לזייף.

בספרות המקצועית קיימים מחקרים אשר מפרטים את המאפיינים השכיחים המופיעים בסוג זיוף זה, ואלה מקנים לגרפולוג המומחה יכולת טובה לזהות צורת זיוף זו , למרות ניסיונותיו של הכותב להטעות.