הסירו את דיוקנאות אנשי הרוח מעל שטרות הכסף!

הפוסט הזה אינו כולל מידע גרפולוגי, אך הוא עוסק בנו, כאנשים וכחברה.

art with money  

מי זוכר איזה דיוקנאות מודפסים על שטרות של 20, 50, 100 שקלים??? 

אני מתערבת איתכם, שרובינו לא זוכרים… מה זה משנה כבר, כסף זה כסף, זה כסף. כן, גם אצלנו במקורות נאמר ש"עני חשוב כמת" ואני לא מחדשת דבר כשאני אומרת שבלי כסף אתה כמעט ולא יכול להסתדר בעולם, אלא אם כן אתה נזיר בודהיסטי…

אני חושבת שלא אגזים אם אומר שיש אוכלוסיות רבות, בעיקר בעולם המערבי עבורן כסף הוא האלוהים החדש. אנחנו עובדים בשבילו, אנחנו שופטים אנשים במדד של "עשרת האנשים הכי עשירים" במדינה, בעולם.. ושמים אותם על דוכן, מורמים מעם. אותם עשירים "זוכים" לחנופות, להטבות, וחלקם נידונו לחיי בידוד וחשד מתמיד, ושואלים את עצמם האם "X באמת חושב שאני נפלא, או שהוא רוצה בקרבתי רק בגלל הכסף שלי?"..

כסף, עם כל נחיצותו, הוא הדבר המלוכלך ביותר בעולם. פיזית ורעיונית.

פיזית, אתה אף פעם לא יודע, כמה ידיים עבר השטר שנח בארנקך ה"נקי"?? לא פעם ולא פעמיים פורסמו מחקרים המציינים כי כמות החיידקים המזיקים הנדבקים לשטרות הכסף, היא אדירה!! בשנת 2008 נעשה מחקר שגילה שרידי קוקאין על שטרות שנחו בארנקם של אנשים תמימים… איך הגיעו לשם? פשוט, ישנם אנשים ה"מסניפים" קוקאין באמצעות שטרות מגולגלים. תארו לעצמכם איזה "חבר מביא חבר" מגיע אליכם, לאחר שהשטר התמים בילה אצל מוכר עופות בשוק, או עבר תחת ידיו של אינסטלטור שזה עתה שיחרר סתימת ביוב… מפחיד לחשוב על זה, אבל נחיצותו של הכסף גורמת לנו להדחיק את מדגרת החיידקים שמתחממת ומתרבה בכיסנו.

money

כסף גם "מעוור עיני חכמים" אמרו חכמים מאיתנו. אפילו את דרעי הוא עיוור, תארו לעצמכם 🙂 ואני שואלת שאלת תם, כנראה: למה לעורר את מחול השדים של המקופח הספרדי מול האשכנזי דווקא בנושא שטרות כסף? הלא השיפוט העדתי הולך ופוחת בעולם החילוני. אך בעולם החרדי הוא עדיין חי ובועט! הקריאה הזו, של דרעי, ל"צדק ושוויון חברתי" באמצעות טענה שאנשי רוח ספרדים לא מופיעים על שטרות הכסף מעוררת בי גיחוך. היא דמגוגית, היא מפלגת ובעיקר היא ממש לא חכמה.

אני, במקום כל אנשי התרבות והרוח, אלה התומכים בבחירה הנוכחית של הדיוקנאות שנבחרו, כמו גם דרעי ושאר ה"זועקים חמס" בשם הקיפוח העדתי במקרה הזה, הייתי פועלת להסיר את דיוקנאות חשובי אנשי הרוח שלנו, מלככב על שטרות כסף. האם היה רוצה דרעי שיופיע דיוקנו של רבו, הרב עובדיה יוסף, לאחר שחי את 120 שנותיו, על שטר כסף? אני לא הייתי רוצה בזה.. ולא, זה לא בגלל שהוא חרדי וספרדי רחמנא ליצלן. אפילו אני, החילונית הגמורה, שמרגישה לפעמים שעולה בי קבס נוכח "אמרות השפר" של הרב עובדיה יוסף בדרשותיו, יודעת שהוא איש רוח בעל השפעה עצומה על הפסיקה היהודית המודרנית ואף על החברה הישראלית. יותר מזה, אני חושדת שגם הרב עובדיה יוסף לא היה רוצה בזה. גם אם היה שטר של 10,000 ₪, שערכו הכי הכי נחשב..

כסף הוא סמל פעיל בעולם חומרני וחף משאר רוח. הרעיון לשלב בין הרוח והחומר בנושא שטרות הכסף, כדי להודיע ל"עולם" שמעבר לחומר מתקיים עולם של אנשי רוח, שגם הוא זקוק לאותות הערכה, הוא בעיניי ניסיון ל"נקות" ולקשט אותו.

מדוע שישכון ויפאר דיוקנה של רחל הענוגה על שטר כסף מטונף? ומדוע לאה גולדברג, שעל בירכי שיריה וסיפוריה גדלו דורות של ילדים, תהיה חלק בעוולות שאנשים עושים בגלל כסף??. וכמה אמנים ואנשי רוח החיים היום בינינו, וכאלה שכבר לא, ששיוועו לתמיכות כספיות כדי להמשיך ולהתקיים בכבוד?? ומה עם קיצוצי התמיכות האבסורדיות במוסדות התרבות, התיאטראות, תעשיית הקולנוע, ומה עם אנשי רוח, סופרים, משוררים, ופילוסופים שזו "תורתם וזו אומנותם" ?? מדוע עלינו לקרוא, מעת לעת, כתבות אודות סופרת מהקולות החשובים בעולם הספרות, שמוכרת את רכושה כדי להמשיך לחיות וליצור? ומה על אמנים ואנשי רוח שזקנו ואין בכוחם להתקיים בכבוד, כי גם לא חיו בכבוד מבחינה כלכלית?

לא! שטרות הכסף אינם ראויים לעיטור של אנשי רוח, והם אינם מוסיפים לאנשי רוח כבוד. קיימות דרכים הרבה הרבה יותר מכובדות, נקיות – פיזית ומוסרית – להנציח את זכרם של אנשי הרוח שתרמו לתרבותנו!

אני מציעה, שכל עוד אנחנו לא מדינה שתומכת בתרבותה וביוצריה, כעל ערך, אל לנו להתהדר בכשרונם של אנשי הרוח. שישבו טובי המעצבים בארץ ויתרמו משאר רוחם לתאר את הישראליות ואת נופיה ואת הישגיה, מבלי לשים "נזם זהב באף חזיר"…בצורת דיוקנאות של אנשי רוח, חילוניים או דתיים, ספרדים או אשכנזים על שטרות הכסף הישראלי.
הלא אמרנו, כסף הוא כסף. בוא נראה, לפחות, מה הוא, כמטבע עובר לסוחר, איפשר לנו כחברה להשיג.

שטרות

קורס בבחינת זיופי מסמכים וגרפולוגיה משפטית

                     

                                       ,iscope

   קורס בחינת  מסמכים וגרפולוגיה משפטית

תוכנית תלת שלבית בת 200 שע"א

 הגרפולוגיה המשפטית עוסקת בזיהוי כתבי יד וחתימות על גבי מסמכים שונים אך היא מהווה רק חלק מענף כולל הנקרא בחינה פורנזית (משפטית) של המסמכים.

 גם אלה המכנים עצמם כגרפולוגים משפטיים חייבים לגלות בקיאות בתחומים נוספים של בחינת המסמכים גם אם הם אינם עורכים את בדיקות המעבדה בעצמם. כשאנו בודקים כתב או חתימה לגביהם נטען שזויפו, לא ניתן להתעלם מהמסמך עליו נכתבו. כך, בפני הגרפולוג המשפטי עולה מערכת שאלות אודות המסמך בכללותו החשובות ביותר לאבחון זיופים: האם סביר שמסמך משנות הארבעים נחתם בעט כדורי?  האם למכונות צילום ולמכשירי פקס טביעת אצבעות משלהם? מהן צורות הזיוף השגורות על הזייפנים? מהם אמצעי הבדיקה והמכשור העומדים לרשות הגרפולוג המשפטי ובוחני המסמכים כיום?

 מטרות הקורס:

 כידוע, כיום ניתן לקבל הדרכה מסודרת בשטח בחינת המסמכים וגרפולוגיה משפטית רק באמצעות גופים ממלכתיים, כגון המחלקה לזיהוי פלילי במשטרה. אך היות ופועלים בשוק גם אנשים שאינם יוצאי גופים אלה, מן הראוי שגם הם יקבלו מידע מקצועי מעודכן. הקורס נועד להרחיב ולהעמיק את השכלתו של הגרפולוג ונועד להכשיר אנשים לעסוק בהיבטים שונים של בחינת מסמכים ולעסוק בגרפולוגיה משפטית באופן מעשי.

בין הנושאים שילמדו:

1. הקניית ידע בתחומים שונים של בחינת מסמכים: סוגי נייר ודיו, השוואות מסמכים מצולמים, סימני זיהוי של מדפסות שונות, חותמות, ושימוש בטכנולוגיות אבחון חדשניות.

 2. הקניית ידע והתנסות אישית בתחומים שונים של הגרפולוגיה המשפטית – נעסוק בנושאים כגון: הפיזיולוגיה של הכתיבה והשפעתה על כתב היד, השפעת גורמים חיצוניים  ופנימיים על וריאציות כתיבה אותנטיות, סימנים כתב וחתימה מהותיים לעומת סימנים זניחים. סוגי זיוף שונים וזהויים.

 3. הקניית ידע וניסיון בכתיבת חוות דעת מומחה והכנת העדות לבית המשפט. מבנה חוות דעת מומחה, הכנת חומר לעדות בבית המשפט ועמידה בחקירה נגדית. פסיקות, ושימוש במאגרי מידע משפטיים.

מערך הלימודים מורכב מחומר לימודי ברמה מקצועית גבוהה ותתקיימנה סדנאות והתנסויות מעשיות. כמו כן, נכללים שני ייעוצים פרטניים, לליווי בעבודות משפטיות, אשר יוגשו מטעם משתתפי הקורס לגורמים שונים.

 תנאי קבלה:

1. ניסיון של חמש שנים לפחות בעבודה מעשית בגרפולוגיה.

2. אישורים על לימודי גרפולוגיה.

3. צירוף קורות חיים  בכתב יד על נייר חלק.

4. היעדר עבר פלילי לרבות העובדה כי למיטב ידיעתו של הנרשם לא תלויים או עומדים נגד תביעות פליליות.

5. דבורה הראל שומרת על זכותה לקבל ו/או לדחות מועמד על פי שיקול דעתה הבלעדית.

 מבנה הלימודים:

תכנית תלת שלבית:

1. בשלב א' יתקיימו 10 מפגשים בני 4 שעות אקדמאיות כל אחד.

2. בשלב ב' וג' יתקיימות 20 מפגשים בני 4 שעות אקדמיות בכל שלב, במהלך השנים 2013- 2014

3.תנאים הכרחיים למעבר משלב לשלב: נוכחות ב- 80% מהמפגשים, הגשת תרגילים ועבודות, הצלחה בבחינות ובעבודות במהלך ובסוף כל שלב.

4. תעודה תוענק רק  למי שישתתפו בכל השלבים ועמדו בכל החובות שפורטו לעיל.

5. קיום הקורס תלוי במספר מינימלי של משתתפים.

 מחירים:

שלב ראשון: 7500 ש"ח + מע"מ (250 ש"ח + מע"מ לפגישה)

מחירי כל שלב, מהשניים הנוספים,  9850 ש"ח +מע"מ

ניתן לחלק את הסכומים הנ"ל לתשלומים מדי שלב.

השלבים כוללים את כל הידע הנחוץ להתחיל לעבוד בתחום.

מספר המקומות מוגבל. הקורס יתקיים ברמת השרון אחת לשבוע בימי רביעי, בין השעות 17:00 – 20:00.

 הלימודים יחלו ב 29.5.13 עד 31.7.13. לאחר חופשה במהלך חודש אוגוסט, נמשיך את הלימודים אחרי החגים.

 אודות דבורה הראל:

דבורה הראל, מבכירי הגרפולוגים בארץ, בעלת מוניטין בהוראה ובבניית תכניות לימוד בתחום הגרפולוגיה, עוסקת בגרפולוגיה משפטית למעלה מ 20 שנה. מעבר לחברותה באגודה לגרפולוגיה מדעית ישראל, נבחנה בתחום בחינת המסמכים מטעם ארגון בוחני המסמכים של ארה"ב .NADE  דבורה הראל משמשת כמומחית מטעם בתי משפט ברחבי הארץ, מבצעת בדיקות ומגישה חוות דעת מומחה לעורכי דין וחברות העוסקות בחקירות משפטיות, פיננסיות ואחרות בארץ ובחו"ל.

לקבלת פרטים נוספים ניתן לפנות לדבורה הראל בטלפון 054-4252314

תארו לכם: מה היה קורה כש"כאן שלי" היתה פוגשת את מגי…?

margaret pic

אתמול, הלכה לעולמה, דיים מרגרט ת'אצר, מי שהיתה ראש ממשלת בריטניה בין השנים 1979 – 1990, היא כונתה "אשת הברזל", ולא בכדי. ת'אצר היתה "מלכת ההפרטה" וכל אימת שיכלה להילחם בערכים סוציאליסטיים, עשתה זאת  בכוחנות ובעקשנות בלתי מתפשרת. ב 11 שנות כהונתה כראש ממשלת בריטניה (היחידה עד כה) היתה אישיות מרכזית בפוליטיקה העולמית, והייתה מעורבת  ופעילה מאוד בשינויים הכלכליים והפוליטיים שהתחוללו במערב כולו.

אבל, לא לשם תיאור פועלה "התכנסנו" כאן היום, אלא לשם ניתוח כתב ידה.

 margaret thacher

                                   כתב ידה של מרגרט ת'אצר

מי שלא ראה כתב יד של הטיפוס התשוקתי ה"קלאסי" של לה-סן, עכשיו יש לו הזדמנות מעולה! ולכן אמקד את ניתוח כתב ידה על פי תורת הטיפוסים הזו.

הטיפוס התשוקתי הוא ה"חזק" מכל הטיפוסים, בתורת האופי של לה-סן. חוברים אצלו להט, עשייה, שליטה עצמית, "ריצה למרחקים ארוכים" לצד התמודדות אגרסיבית וחוסר סובלנות לכל מה שמעכב אותו או מתנגד לו בדרכו. תכונות אלה אפיינו, גם את דיים ת'אצר. היא נדחפה בדחף פנימי בלתי נכבש לעשות ולהתקדם  על פי עקרונותיה, לא סבלה חיים על מי מנוחות לא יכלה לשאת בזבוז זמן, וכמו כל טיפוס פעיל, בוודאי שלא נרתעה מהתמודדויות עם קשיים. והתנגדויות ואכן, בתקופתה רבו ההפגנות נגדה ונגד מדיניותה, והיא המשיכה בשלה.

הפגנה בימי ת'אצר

                             הפגנה אחת מיני רבות, נגד ת'אצר ומדיניותה

כטיפוס תשוקתי במיטבה, אנו מוצאים אצל "גברת הברזל" פעלתנות ממוקדת, (קיצור קשירות, הפשטות בכתב, מהלך שורות עולה) חתירה ליעדים, וסילוק כל גורם העומד בדרכה, ללא סנטימנטליות או היסוס. שכלתנותה, פיקחותה ויכולת ההבנה החדה שלה (כתב ער, מופשט, יעיל, תמונת ארגון טובה ורווח גדול בין שורות) אפשרו לה לקלוט במהירות את התמונה בכללותה. וכמי שניחנה בחוש היסטורי, היא תכננה, כיוונה, ויזמה מהלכים תוך שהיא מבינה את השלכות פעילותה גם לטווחי זמן ארוכים.

"תשוקתית" בכל רמ"ח אבריה,  היא הייתה בעלת כושר מנהיגות וחדורת תחושה של שליחות וחשיבות עצמית (קו מוזן, מוצק, סיומי קו גדומים, קווי T גבוהים וארוכים, אות  ראשונה גדולה, והדגשת חתימתה) למרות שדאגה להיות לבושה בלבוש נשי, ובתסרוקת מוקפדת של גברת (לא רואים את התסרוקת בכתב 🙂 היא הייתה ה"בוס", על פיה יישק דבר. ובזכות בטחונה בצדקת דרכה, היא  הייתה מסוגלת לגייס אנשים שילכו אחריה, מהם דרשה נאמנות מוחלטת. לעומת זאת, היא גילתה חוסר סבלנות וסובלנות בולטים , כלפי המתנגדים לה, כלפי אלה שהיא תופסת כמשתהים כמסרבלים את הדרך. ובעיקר עוררו את חמתה להשחית אלה שגילו חוסר אכפתיות, חוסר אחריות ומחויבות לה או למטרה אליה חתרה.

באותה מידה שהייתה אישה חזקה, הייתה פגיעה ורגישה לכבודה. ואת מי שפגע בה מרגרט לא שכחה.. נטרה טינה "על שילשים ועל ריבעים".. מי שלא הסכים איתה, היה אויב שלה. חד וחלק. השוט שלה היה מוכן לשליפה, ברגעי חולשה של היריב, בעיניה היה מוצדק להשתלח במי שזלזל בה או בדעותיה.

מארגרט ת'אצר אמנם נמנתה עם הטיפוס התשוקתי, אך תשוקתה היתה לכח, לשפעה, להוציא רעיון ותפיסת עולם אל הפועל… ועל אף דמויה הנשי, משהו, קשה היה לומר עליה שתשוקות מיניות  והתנהגויות נשיות ורכות היו הצד החזק שלה. אלה לא ממש עניינו אותה, אלא אם היו כלים להשגת מטרותיה. הגינונים, הלבוש, התיכשוט, הכל היה מחושב ומוקפד, להדגשת מעמדה ולקידום ענייניה.

ולסיום, ברצוני להמליץ בכל לב, על צפייה בסרט "אשת הברזל" שבו מככבת מריל סטריפ. הסיפור אינו מרתק או מפתיע, אבל המשחק של סטריפ, האיפור, הצילומים.. כל אלה המחישו את הווייתה של ת'אצר,  באופן גאוני ממש!

merryl streep

                                         מריל סטריפ ב"גברת הברזל"

מורשת אבא – לזכר יום השואה – חיי!

 

 

פוסטר של אבא

כרזה בעיצוב שמואל גרונדמן, משנות החמישים

יום, ערב יום השואה, אחרוג ממנהגי, ואכתוב מעט פרטים אישיים אודות ניצול שואה אחד – אבי – שאם היו אומרים עליו שהוא ניצול, הוא היה שורף פיוז!

נכון, רוב משפחתו נספתה בשואה. נכון הוא ראה וחווה זוועות בכמה וכמה מחנות עבודה והשמדה. נכון, הוא סבל מסיוטי לילה, נכון, אוכל לא זורקים, והמזווה שלנו תמיד היה מלא עד להתפוצץ שלא יחסר… ולא מכניסים כלב זאב הביתה, וגם לא נועלים מגפיים שחורים, אפילו שזה הכי IN, ועוד היו התפרצויות זעם. פוסט טראומטי טיפוסי – שסירב להרגיש כך. שסירב להרגיש קורבן, שהיה נחוש לבנות את עצמו מהאפר במלוא החיות והיצירתיות.

שמו היה שמואל גרונדמן. (1924-1981) הוא עלה ארצה לאחר ששהה במחנות עקורים באירופה, עד שהגיע למשקל סביר… ומיד כשעלה, גויס לצבא להילחם על הגנת ירושלים, ונפצע מכדור ברגלו, אך לא היה גאה ממנו, שלחם , ועוד בעד ירושלים…

ולאחר מכן, החל ללמוד גרפיקה ואמנות בבצלאל, היה תלמיד מחונן, התאהב ביפה שבנשים בבית הספר, ונישא לה.

אבא בצלאל ןאנח

 

כתב ידו של אבא מאחרי תמונה, שיעור בבצלאל, וה"חבילה" החדשה תוספת למשפחה

בזכות מלגה נסע להמשיך את לימודיו בלונדון, וחזר ארצה עם חבילה חדשה. אני. בתו הראשונה. אחרי נולד אחי, אהרון פנחס, סוףסוף נצר לשם משפחתו.

במהלך חייו הוכרה טביעת האצבע האמנותית שלו בכל מפעל חשוב בארץ. והוא היה מעורב בארגון התצוגות ב"יד ושם" הישן, כמו גם במוזיאון "לוחמי הגיטאות", ועוד הייתה ידו נטויה והספיק, לפני פטירתו בטרם עת, לקחת חלק בעיצוב התצוגות בבית התפוצות.

למרות שהוא מיעט מאוד לדבר על מה שעבר בשואה, למדתי ממנו הרבה מאוד שעורים. חלקם כואבים, אבל רובם תאבי חיים. אין טעם לבכות עוד ועוד, אין טעם לחפור איך היה יכול להיות, תסתכלי קדימה, תחיי, תיהני ממה שיש, ואם אפשר "עוד תוספת" תדאגי שזה יקרה. לא ממקום של "אכול ושתה כי מחר נמות ממילא" אלא:

כל עוד את חיה, חיי!!! חיי הכי טוב שאת יכולה!

                                        עץ של תקווה

והערב, למרות שהוא לא היה מן הנספים, אני מדליקה נר לזכרו. לזכר האומץ, התקווה , ניצול החיים עד תומם, הכריזמה ואהבת החיים שלו!

אבא, היכן שלא תהיה, אני אוהבת אותך!

פוסטר של אבא 2

מבן גוריון ועד צ'ה גווארה – סיפורם של מהפכנים ומנהיגים מופנמים

בהמשך לדיון שהתקיים בעקבות הפוסט הקודם על מרטין לותר קינג, והתגובות שהובעו שרבים מהמהפכנים חייבים להיות מוחצנים כדי להשפיע על ההמונים עד כדי אקסרטראווגנטיות. והשבתי שזה ממש לא חייב להיות כך. וחיפשתי אישושים כתובים לכך.

בתחילה, נזכרתי "קרוב לבית": נזכרתי בכתב ידו של בן גוריון, שהיה איש לוחם ובעל חזון, שכתב היד שלו מצ"ב בזה.  על פי כתב ידו הוא נמנה עם טיפוס הרגש המופנם עם חישה חזקה כמסיעת. משמע, היה איש בעל עקרונות חברתיים מוצקים, פעל לאורם, וניתב את דרכו במעשים תכליתיים וביטויים באופן בלתי מצועצע. אם כי בלהט. כתב ידו לא היה גדול, את חתימתו היתה בהחלט בולטת. ולא ניתנת להתעלמות .

כתב יד של בן גוריון

                                                        כתב ידו וחתימתו של דוד בן גוריון

וכתב ידו של מנהיג בן דורו, שהיה יריבו של בן גוריון  עד שהאחרון סירב לנקוב בשמו וכינה  אותו "חבר הכנסת שיושב ליד ח"כ באדר". מנחם בגין.

מנחם בגין, שהיה לוחם אידיאולוגי אמיץ. שנאומיו היו חוצבי להבות, אבל הוא עצמו היה מופנם  וצנוע "לתפארת". על פי תורת הפוטנציות של ישראל אודם, נמנה  מנחם בגין עם הטיפוס הרפורמטורי, המונע לחולל שינויים ורפורמציות, על חשבון צרכיו הרגשיים והאישיים האחרים. הוא היה נחוש ומשקיע ולוחמני ולא גמיש. אך אלו מאיתנו שזוכרים אותו נואם מעל דוכן הכנסת, או בככרות הערים,  בפאתוס, בטקסיות "פולנית" ובתיאטרליות, לא היה מעלה על דעתו שהוא היה כל כך מופנם ו"חשאי". חתימתו, המוקפת חומה ממש, מעידה על כך, באופן מודגש מאוד.

כתב יד וחתימה של בגין

                                                כתב ידו של מנחם בגין

ומעבר למנהיגים ישראליים,  שחוללו כאן שינויים ומהפכים אידיאולוגיים, סיקרנו אותי כתבי יד של מהפכנים כגון לנין, וצ'ה גווארה.

לנין

לנין וכתב ידו בתמונה התחתונה

כתב ידו של לנין

כתב דו של לנין, מעיד על היותו נמנה עם הטיפוס התשוקתי של לה-סן.  (ולמרות הזווית הימנית הנוקשה שלו, גם עליו ניתן לומר שנמנה עם הטיפוס הרפורמטורי ) כלומר, אדם בעל אישיאלים ודעות מוצקות, פעיל מאוד וחותר להכנסת שינויים חברתיים. לא זו בלבד שלא נתרע מקשיים וממכשולים העומדים בדרכו, הוא  היה פשוט מסלקם  מדרכו כבולדוזר. אך מעבר להיותו מרשים וסוחף, היה .. מופנם. כלומר, רעיונותיו ודעותיו, אמנם היו מבוססים על עקרונות סוציאליסטיים, אך לנין היה אינדיבידואליסט וחושב עצמאי, ללא התחשבות אם "יאהבו אותו או לא"… ובוודאי שהיה בעל להט, מחוייבות, ולא בחל באמצעים על מנת להשיג את מטרותיו.

 וסיקרן אותי לראות את כתב ידו של אידיאולוג ומנהיג מהפכני הצעיר ממנו, צ'ה גווארה, שהפך למיתוס כריזמטי וסמל לכל המורדים בשנות השישים בארה"ב. צ'ה שחבר לפידל קאסטרו, היה ממחוללי המהפכה הקומוניסטית בקובה, ואף השפיע רבות על מדינות דרום אמריקה האחרות, לצאת מעול הקפיטליזם שהגדיל את הפער הבין מעמדי ולחבור לרעיון הקומוניסטי.

che and fidel

                          צ'ה גווארה בחברת פידל קאסטרו – חברים למהפיכה

למזלינו, צ'ה גווארה נהג לכתוב יומנים. ומצאתי את חלקם ברשת. מתוך כתב ידו עולה שהוא נמנה עם טיפוס החשיבה המופנם ואינטואיציה  וחישה כמסייעות. כתב היד אינטליגנטי מאוד, צנוע בגודלו, ובלי מניירות  ראוותניות. אידיאולוג, שהיה יכול להיות אכזרי ובלתי מתפשר באמונותיו, אבל יחד עם זאת, האינטואיציה שלו אפשרה לו לגלות חן, קסם אישי ויכולת לסחוף אחריו אנשים.                                                   Screen-shot-2012-10-09-at-4_37_06-PM

              כתב ידו של צ'ה גווארה מתוך אחד מיומניו

לסיכום,  אומר, שאין ספק שלאור הסיור שלנו בין מנהיגים שראו את ייעודם לשחרר את בני עמם מעול משטר מדכא (לתפיסתם) נמצא הוכחה, הידועה זה מכבר,  שישנם כמה סגנונות של מנהיגות ומנהיגים. חלקם מוחצנים וחלקם מופנמים.

אך מצאתי שהמשותף לכולם הוא מידת האינטנסיבית והמחויבות הבלתי מתפשרת שלהם לרעיון ונחישותם להשיג יעדים חברתיים, ללא חת ומורא.

על גאווה ודעה קדומה – ניתוח כתב ידו של מרטין לותר קינג

images (7)

בעת ביקורו של אובמה בארץ, חשבתי , כמו רבים וטובים, שבאמת, מי היה משער, שיחלפו כמה עשרות שנים בלבד, מאז התעקשה רוזה פארקס לשבת בחלקו הקדמי של האוטובוס, מקום המיועד ללבנים בלבד, דרך מאבקם של השחורים בהנהגת מרטין לותר קינג ומלקולם X, עד לבחירת נשיא שחור לארצות הברית.??!

הורד     רוזה פארקס – הסנונית שבישרה את האביב

 חשבתי, איפה, שיהיה זה יאה, הן בזמן ובמקום, לאחר ביקור הנשיא האמריקאי השחור הראשון, כשאנו חוגגים את חג החירות שלנו, להכיר מעט את מרטין לותר קינג,  מיסד התנועה לשחרור השחורים מעול עבדותם, ולרומם אותם ממעמדם הנחות והמושפל בחברה האמריקאית.

מעט פרטים ביוגרפיים, לפני שנפנה לניתוח כתב היד.

 מרטין לותר קינג ג'וניור, נולד ב 15 בינואר 1929 – ונרצח ב- 4 באפריל 1968. הוא היה כומר בפטיסטי אפרו־אמריקאי, לוחם למען זכויות האדם של השחורים בארה"ב, שדגל במאבק לא אלים, התנגד בקול גדול למלחמת וייטנאם,  ואף  זכה בפרס נובל לשלום.

בשעתו, בניגוד לנאמר בחוקה האמריקאית הקוראת, בין היתר, להעניק זכויות שוות לכל אזרחי ארה"ב ללא קשר לדת, גזע ומין, עדיין היו נהוגים בארצות הברית חוקים מפלים כלפי השחורים. "מדיניות ההפרדה", המוכרת לנו זה מקרוב, גם מדרום אפריקה, רווחה גם בשנות חייו של קינג בארה"ב. האפליה התבטאה בצורה בוטה ואגרסיבית מאוד, בעיקר במדינות הדרום.  שכונות שלימות  ומתקנים ציבוריים כמו ברזי מים, ספסלים ציבוריים היו שמורים ל"לבנים" בלבד. השחורים שהעזו להפר את צווי ההפרדה, הוכו ואף נרצחו. ו"הגדילו לעשות" האנשים הנמנים עם כת הקו-קלוקס-קלאן, שהתעללו ורצחו בכושים ללא רחם מתוך שנאה צרופה.

images (8)

           עימות – לא אלים – לפי שעה – בין שחורים לאנשי כת הקו-קלוס-קלאן

בנוסף לאפליה זו, הייתה אפליה כנגד שחורים (ומיעוטים נוספים, כמו יהודים, או נשים) גם בבתי ספר ציבוריים, במקומות העבודה, בכל הקשור לקבלה לעבודה,  תנאי שכר או קידום מקצועי. מנעו מהם כניסה לאוניברסיטאות מסוימות, לעסוק במקצועות מסוימים, או, אפילו לשאת במשרות ציבוריות.

מתוך החושך האנושי וחוסר הצדק  החברתי המשווע הזה, צמחה והאירה מנהיגותו ושליחותו של מרטין לותר קינג.

images (4)

 אני חייבת להתוודות, שכשראיתי את כתב ידו, נדהמתי. לולא הייתי יודעת, בוודאות, שמדובר בכתב היד שלו, הייתי חושבת שלפנינו אדם אקסטרווגנטי, אידיאליסט אמנם, אך גם ייצרי מאוד, עושה הרבה "רעש וצלצולים". מצאתי תופעות בכתב, המעידות על תכונות שכולנו מכירים, אך אבחנתי מתוך הכתב, אדם שבאופן תמידי לא היה מסופק, אדם בעל נטיות דיכאוניות, לצד התנהגויות מאניות,  והתנהגויות הנוגדות את המוסר האמוני שלו. בפועל, הצליח קינג לרתום חלק ממאפייני אישיותו למכונת המלחמה שלו, וחלקם נשאר סמוי מן העין הציבורית, לפחות.

                                martin-luther-king-jr-handwritten-note-3

כתב ידו של מרטין לותר קינג ג'וניור

קינג היה אדם אמיץ, אינטליגנטי, בעל דמיון וחזון, אך לא פחות מכך, היה אדם יצרי מאוד ובעל קונפליקטים פנימיים עזים. הפרשי האורך הגדולים ואזור אמצעי קטן יחסית, ושילוב של צורות חוטיות וזוויות, מעידים על אדם מתוח וחסר מנוח.   נפשו נקרעה בין משיכתו לעבר האידיאלי והרוחני (אזור עליון גבוה ומודגש מאוד)  לבין סיפוק יצרים מיניים וחומריים ותאבון למנעמי החיים. (איזור תחתון מלא, לולאתי ומרובה בסימנים פאליים) על רקע מאבקים פנימיים אלה, פנייתו של קינג ללמוד שיטת מאבקו של גנדי בכיבוש ובאפליה בצורה לא אלימה, מעניינת מאוד. שכן, קינג היה, במידה רבה, אדם אגרסיבי ולוחמני,  שמעבר להיותו דעתן ובעל עקרונות הוא נהנה להתנצח, להילחם ולנצח. הוא היה שתלטן, עיקש שכפה את דעותיו והחלטותיו על אחרים. הוא לא היה פתוח לדעות השונות משלו, והכתבת הכללים שלו חלה הן על אלה שנמנו עם המעגלים הקרובים לו, וההיסטוריה מוכיחה שהצליח בכך גם במעגלי החברה הרחבים ביותר.  זוויות מרובות בכתב, ובעיקר בפתיחת הקווים, ואף הקווים הארוכים המשתלחים קדימה מעידים על כך  שהיה אדם סוער, דרוך ואנרגטי, שפעל בנחישות  ושהאופציה "להרים ידיים" לא הייתה מוטבעת ב DNA שלו.  

images (3)

האינטואיציה החריפה שניחן בה, אפשרה לו  לקרוא את המציאות בזריזות, לחזות כמה מהלכים קדימה, להשתמש בתחבולות ובערמומיותו,  על מנת לנצל במהירות מצבים לטובתו. הלולאות הרבות בכתב, האותיות הראשונות הגדולות, ועלייתן של האותיות לאזור העליון,  מעידות על גאוותנות, על תחושת שליחות ועל צורך להנהיג ולהיות חשוב ולהשפיע.  כך, למרות היותו איש דת, לא הצליח קינג להתגבר על חטא הגאווה והיוהרה, אך הוא  רתם אותן להצדקת מלחמתו. הגאווה, ורגישותו לכבודו העצמי, היוו חלק ממניעיו ומאמונתו, ודרכן הוא חיבר אליו אנשים, שחשו שכבודם העצמי נרמס ושצמאו לחוש בגאווה במי שהם. יחדיו, לחמו והשיגו את השוויון בין כל אזרחי אמריקה על כל צבעיה.

סיומי הקו המחודדים והארוכים בכתב היד, נראים כחרבות שלופות, אך פעמים רבות, מקדימים את חלקם לולאות הנראות כספרה 8 – שילוב התופעות האלה מעיד על כך שלמרות היותו איש רוח ואמונה, היה אדם שלא בחל באמצעים על מנת להשיג את מטרותיו. כך, הוא היה מסוגל לנהוג בחן ובגמישות, במניפולטיביות  ובמניירות תיאטרליות ודרמטיות.  הוא היה סוחף, ובעל יכולת "להחזיק קהל", בכושר התנסחות מטפורי ומוחשי ממש, ונהנה מכוחו ומעצמו כשחקן משפיע וכמטיף. התופעה בולטת מאוד בחתימתו של קינג.                    

signature alone    חתימת מרטין לותר קינג ג'וניור

אך בה בעת, הוא היה מסוגל להיות אויב מסוכן. הוא גילה  תוקפנות ונקמנות כלפי מתנגדיו, גם כלפי הקרובים אליו שלא סרו למרותו. הוא לא שכח ולא סלח, ולא בחל באינטריגות, בערמומיות ובשקרים על מנת לנקום את נקמתו.

Untitled-2 copy.jpg 3Untitled-1 copy                                  טקטיקה של נסיגה לשם התקפה

כתב היד של קינג הוא ייחודי, כמו האיש עצמו. אין בכך ספק. לא ניתן להתעלם ממנו, מהתנועות הגרנדיוזיות והמוגזמות, המעידות על אישיות מוחצנת, כריזמטית ובעלת כושר ביטוי וסגנון ייחודי.  אך, למצער, יש סימנים רבים בכתב המעידים על נפילות קשות במצב רוחו, על חרדות, על פנטזיות מיניות ואירוטיות "פרועות" ועל חוסר סיפוק, כעס ואכזבה מבת זוגו.

אך עצוב מכל הוא שכתב היד הנוכחי, כמו גם כמה אחרים שמצאתי ברשת, מעידים על שימוש בסמים. איני יכולה לאבחן אם מדובר באלכוהול או בסמים משני תודעה אחרים. אמנם נראה שהעט שהשתמש בו לא היה תקין, והדבר ניכר בנזילות דיו לעיתים, (ניתן לראות את ה"נזילות", למשל בקו המסיים את האות M בחתימתו, בתחילת הקו החוצה את האות T ) אך מעבר לכך, הקו בצקי ו"מלוכלך",  האותיות המוצפות דיו היוצר כתמים שחורים בתוך אותיות, כמו גם תוספת מיותרת באות M, בתחילת המכתב, הרעידות והשבירות בקו. חילופי לחץ לא עיקביים, וחולשות פתאומיות של הקו, התיקונים הלא נחוצים, כל אלה  מעידים לא רק על מצוקות רגשיות אלא אף על כותב שהיה שרוי תחת השפעת סם.

Untitled-1

למרות כל זאת, ההיסטוריה שופטת אנשים כמוהו, בזכות הישגיהם והשפעתם על מהלך ההיסטוריה העולמית, ומוחקת את ההיבטים ה"אפלים" יותר של אישיותם. קינג היה בשר ודם, ובהחלט לא קדוש. נואם מעולה, לוחם באחרים- עבור אחרים, לא פחות מאשר לחם בעצמו. כמה מאמרותיו נכונות גם לימינו ולחברות הלא סובלניות שלנו ושל הסובבים אותנו. בחרתי לתת כאן אחת מהן, הנראית לי רלוונטית מתמיד לאזורינו:

images (5)

 "עלינו ללמוד לחיות יחד כאחים, אחרת אנו נושמד יחד כטיפשים".

"על החיים ועל המוות"!

                                                   formula_big7

השבוע, ראיתי בטמבלויזיה פיסת כתבה, בה מודיעים על תצוגת מכוניות מירוץ מסוג פורמולה 1 בירושלים. מה לי ולזה??  עולם המירוצים למינהם רחוק ממני, ואפילו נתפס בעיני  כהימור מיותר על החיים.  אמנם ניתן לראות בעיסוק הזה כסוג של סובלימציה, לעידון דחפי תוקפנות ומשיכה להתגרות במוות, שהיא חשובה כשלעצמה. אבל  בה בעת, ההשקעות האסטרונומיות הכרוכות בו, והסיכונים מסמרי השיער, נתפסות בעיני  כלוקסוס דקדנטי… מלחמת גלדיראטורים מודרנית. ובכל זאת, מה סיקרן אותי להתייחס לנושא הזה??

אשתף אתכם באופן התגלגלות המחשבות שלי, בעקבות הידיעה השולית הזו. ראשית, חשבתי לעצמי, להציג את המכוניות האלה, ללא קיום מירוץ ממשי, ועוד למי שמת שיהיו מירוצים בארץ, זה כמו להביא ילדים לגלידריה משובחת, ולהראות להם איך אחרים אוכלים גלידה..:-( …    לאחר מכן, חשבתי, ובכל זאת,  בוודאי שיהיו כאלה שישמחו לראות, ואולי לגעת, במה שהם רואים רק באמצעות מסכי הטלויזיה או הקולנוע. יש בזה ריגוש. אני בטוחה.

ואחר כך, חשבתי לעצמי, מעניין איזה מאפייני אישיות יש לנהגי המירוצים??… ואיך נראה את מאפייני האישיות האלה בכתב ידם ובחתימותיהם.?  ומכאן התגלגלו הדברים לחיפושיי בגוגל וקריאת כמה מאמרים קטנים בנושא של מאפייני האישיות  של "מחפשי הסיכונים", ומצאתי חתימות של נהגי מכוניות מירוץ. ושל עוד כמה וכמה אישים  לוקחי סיכונים מסקרנים.

חתימות של נהגי מירוץ בתחילת המאה ה 20

חתימות של נהגי מירוץ מתחילת המאה העשרים

בקיצור, זה לא היה מירוץ, אמנם, אבל בהחלט מסעון מעניין : וכך, קירבתי אלי , השבלולה המצויה, את נושא  מאפייני האישיות של נהגי מכוניות המרוץ , כמייצגים , לפחות את  חלקם, של לוקחי הסיכונים, וניסתי להבין אותם בכלים שלי.

על פי פרויד, התנהגות מחפשת סיכונים, מונעת מתוך קיומם של אינסטינקטים הקשורים  במוות, הפועלים בצד קיומם של ביטויי אינסטינקט החיים המקננים בכל אחד מאיתנו. לדעת פסיכולוגים מודרניים יותר, התנהגות הכרוכה בלקיחת סיכוני חיים, גורמים לעוסקים בה,  דווקא לחוש "חיים יותר".  וכך, נראה  לי , שמדובר, בנקודת המפגש -בנקודת ההשקה, – בין שני הדחפים ה מנוגדים.  לוקח הסיכונים מרגיש "חי" יותר, במיוחד כשהוא מרגיש שנמלט,  באמצעות יכולותיו יוצאות הדופן, מציפורניו של המוות.

למרות שנהגי המירוץ נמנים, בהחלט, עם קבוצה זו של מחפשי סיכונים,  באותה משפחה נמצא גם את מטפסי ההרים,  את אלה העוסקים בצניחה חופשית,  אסטרונאוטים, מגלי יבשות,  ואפילו מהמרים, שודדי בנקים,  ועוד. בקיצור:  התנהגות המוגדרת כלוקחת סיכונים, היא כזו המתאפיינת ב"הליכה עד הקצה".

ambition

סימלה האולטימטיבי של השאפתנות – כיבוש פסגה

לדעת חוקרים שונים, הפעילות המכוונת ופתוחה ללקיחת סיכונים, אחראית גם לפריצות דרך משמעותיות בקידום האנושות: החל  ממציאת מאכלים חדשים על ידי האדם הקדמון באמצעות טעימת עשבים או פרות וירקות חדשים, מבלי לדעת אם הם רעילים או לא, וכלה,  באסטרונאוטים ומדענים החוצים את מגבלות הידע הקיים, תוך לקיחת סיכונים אישיים מרחיקי לכת.

astronaout

אסטרונאוטים

חתימות האסטרונאוטים שנחתו הראשונים על הירח

ובכל זאת, אמרתי לעצמי, מה משותף ללקיחת הסיכונים של פורצי דרך התורמים לקידום האנושות לאלה שלוקחים סיכונים, כגון מהמרים, שודדי בנקים,  שאינם מועילים לאנושות??  כששואלים את מחפשי הסיכונים מה הם חשים תוך כדי ולאחר פעילות כזו, הם משווים אותה להנאה מפעילות  אורגזמית מינית, ואפילו עולה עליה.  ואכן, העובדה שהתנהגות הכרוכה בלקיחת סיכונים משותפת לכל התרבויות, בצורה כזו או אחרת, מצביעה על כך שיש לה, ככל הנראה בסיס פיזיולוגי, המוטמע במערכת המוחית שלנו. ובצורה יותר ממוקדת, מדובר בפעילותם של שחרור  מוגבר של אדרנלין ואנדורפינים,  המשתחררים לדם במצב  של סכנה ויציאה ממנה – עוררות גירוי חזק ורגיעתו. בעוד שהאדרנלין מפעיל את התגובות המוכרות של "ברח או הילחם", האנדורפינים מאזנים את השפעת הרגעים המפחידים הללו, ומאפשרים לנו להיות ממוקדים בניסיון  להתמודד עם מצב הסכנה ולהירגע.

במונחים של תכונות אישיות, על פי מחקרים ושאלונים שנערכו, נמצא שלוקחי הסיכונים נוטים להיות חמי מזג, סקרנים, אקסטרווגנטיים , אינדיבידואליסטיים, תחרותיים וריגושיים מאוד. אך מה שמאפיין את לוקחי הסיכונים היא התחושה, שהם לא רק מתחרים עם אחרים העוסקים באותו תחום, הם מתחרים  ונדחפים לנצח את המוות.  כך, לדוגמא, טייסי קרב נועזים, כמו גם נהגי מירוצים, רוצים לנצח את מתחריהם או אויביהם. לשם כך הם לומדים ומתחנכים  בקפידה לשלוט על  כל מרכיבי הפעילות שלהם.  ברכישת המיומנויות שלהם, הם עוסקים בבדיקה חוזרת ונשנית, של תקינות כליהם ואמצעי בטיחות. הם מקפידים להביא בחשבון  את כל גורמי הסיכון  שהם מעלים על דעתם.  כלומר, הם מאותגרים ומוכשרים להתגבר על המוות  האורב  בפינה או  להימנע מכישלון משפיל מאוד.  כלומר, לא מדובר רק במשיכה לסיכונים, אלא, בעיקר, במשיכה אומניפוטנטית, לשליטה. משיכה זו באה לידי ביטוי לא רק בעת התמודדותם מול מצבי הסכנה, אלא בכל תחומי החיים שלהם.

במילים אחרות לצד המזג הסוער, התחרותי וההרפתקני שלהם, לוקחי הסיכונים הם "פריקים של שליטה", והם לא משאירים דבר ליד המקרה.

img356

                                      חתימות נהגי מירוצים שניתנו בארוע צדקה

ומהם המאפיינים  העיקריים בחתימותיהם ובכתב ידם? ראשית, נראה אותיות  ראשונות גדולות  מאוד של החתימות, ושליטת מרכיב האורך בכתב,  כפי שמעידים הפרשי האורך  הגדולים מאוד. אלה מעידים על האקסרווגנטיות והאינדיבידואליזם המודגש. לחץ הכתב בינוני לכל הפחות, ומרכיב התנועה יהיה מאופיין על ידי שילוב של תנועות צנטריפוגליות נמרצות ואפילו סוערות, עם מרכיבי כתב המעידים על שליטה עצמית גבוהה כגון: רווח קטן בין אותיות, זווית כתיבה ישרה או שמאלית, מתח קו גבוה ושולי קו חדים. כל אלה מעידים על שאפתנות בלתי נלאית, תחרותיות, צורך בכיבוש, בשליטה, ובצורך לרסן את "החיה" שבפנים. ap_signature_resized race driver

                                               חתימה של נהג מירוצים 

רוב מרכיבי הכתב ושל האישיות מחפשת הסיכונים מאפיינים התנהגויות גבריות "פאליות". ואכן, נמצא במחקרים שרוב מחפשי הסיכונים הם גברים. אך, כמובן שהיו ויש בקירבם גם נשים. כגון: חלוצת התעופה, אמיליה ארהרט שאת כתב ידה וחתימתה תראו כאן. מבוקרת, מחושבת, בעלת שליטה עצמית וכוח רצון, עם זאת, מרכיבי האקסטרווגנטיות והמוחצנות הסוערת לא באו לידי ביטוי בכתב היד שלה.

amelia-earhart-framed-photograph-biography-3344377

כך, החל מסעי מכתבה שולית, למראה מכונית אדומה מעוצבת ועתירת כוח, דרך ניסיון להבין ולהכיר חלק מהעולם הפנימי של נהגי המירוצים. ובדרך, גיליתי, למשל, שבקרב מחפשי הסיכונים  נמצא גם כירורגים פורצי דרך,  ומדענים  ואמנים שלוקחים סיכון לאבד את המוניטין שלהם בהמצאת תיאוריות , וסגנונות יצירה חדשניים.

 

דגלי מירוץ

 

 

הביאו "פאפא" חדש לעולם!

לראשונה, מזה 600 שנה, מונה אפיפיור חדש לעולם הנוצרי בעוד שקודמו  עדיין חי.  הסיבות להתפטרותו של האפיפיור הקודם אינן ידועות. השמועות רוחשות, ומסתבר, מה שהיה ידוע זה מכבר, שמזימות ורחשים יצריים מככבים גם בקרב אלה הרמים ביותר בהיררכיה  הנוצרית, שיהפכו אחרי מותם לקדושים,  כמעט באופן  אוטומטי…

על רקע המציאות העולמית, בה הכסף הוא האלוהים החדש, הבחירה בנזיר ישועי – פרנסיסקני, היא מרעננת . הבחירה בנציג זרם קתולי שחרט על דגלו את העוני, הנדודים , החיבור לטבע ודבקות באורח חיים פשוט התקבל בברכה ובהקלה בקרב העולם הנוצרי. יש שאומרים שהבחירה של האפיפיור החדש, פרנציסקוס הראשון, היא בחירה שמרנית, ומבשרת רגרסיה ב"ערכי הקידמה ". אני לא מבינה בפוליטיקה כלל, ובפרט לא בכל הקשור לכנסייה , אבל, לטעמי, המסר שנבחר לאפיפיורות  חשמן שנסע בתפקידו הקודם בארגנטינה באוטובוס. אדם ומתואר כמי שחף מגינוני כוח וכבודה, ואהוב בזכות הקשר הבלתי אמצעי שלו עם עדת המאמינים שלו. הוא המסר הכי מתאים לתקופתנו. וכדאי שגם אנחנו, בני דת אחרת ועם אחר, נלמד ממנה.

הקדוש שבחר להיקרא על שמו, פרנציסקוס מאסיזי, נזיר ממוצא איטלקי, בן למשפחת סוחרי בדים, שחי בסוף המאה ה 12 ותחילת ה 13. הוא היה ידוע לא רק כנזיר סגפן, צנוע ועני, אלא גם כמשורר, פילוסוף, והומניסט. איש שתואר כמי שמדבר עם  הטבע והציפורים …(עולה בי האסוציאציה עם גודל חכמתו  וגדולתו של המלך שלמה, שגם עליו אמרו שידע לדבר עם חיות, כפי שדיבר עם בני אדם. וכן, עולה במוחי ההקשר למנהג ההתבודדות בטבע  אותה מקיימים עד היום חסידי ברסלב,  שבמהותה מקיימת קשר בלתי אמצעי עם בורא עולם בטבע, במחיצת "שירת העשבים") .

הן ברמה הסימבולית והן ברמה הממשית, פרנסיסקוס היה איש שחי את עצמו  וטבעו , איש שחווה והרגיש מקושר לטבע, ולכל  היצורים שחיים על פני האדמה.  כך בפשטות. אלא שלהגיע לפשטות הזו, היה צריך ל"עשות עבודה" רוחנית עמוקה להתנקות מחבלי החומריות המפתים. פרנציסקוס , נזיר, הומניסט  ואיש רוח "ירוק" היינו קוראים לו בטרמינולוגיה המודרנית.

fransiscoציור מתחילת הרנסנס המתאר את פרנציסקוס הקדוש.

והנה  גם מצאתי בשיטוטי ברשת , המבורכת והמעשירה , את כתב ידו של פרנציסקוס הקדוש במכתב  ניחומים לחברו.

handwriting assissiכתב ידו של פרנציסקוס הקדוש מאסיזי

אני לא בקיאה בצורות הקליגרפיות של אותה עת, ובוודאי שלא אוכל לנתח את כתב היד הזה.
אך אתייחס למעט פרטים שצדו את עיני: מלוי הדף מקצה אחד לשני, כלומר, ניצול מקסימלי של שטח הכתיבה ,המייצג את ניצול  מירבי וחסכני  מופלג של המשאבים החומריים שעומדים לרשות הכותב. השמירה על מרווחים ברורים בין השורות, מעידה על שמירה על בהירות החשיבה, והישיבה ה"כבדה" של האותיות על בסיס השורה והקווים העבים, (שבוודאי מושפעים מכלי הכתיבה) עשויים להעיד על כך, שפרנציסקוס נמנה עם טיפוס החישה המופנם. טיפוס עליו אמר יונג, שחי את החיים ברגישות  חושית של "פילם"  רגיש, וכל תופעה טבעית ומסטית,  חיצוינית או פנימית, נחווית על ידו בעוצמות גדולות.

וכך, אפילו שפרנציסקוס הראשון הוא אינו ה"פאפא" שלי, אני מברכת אותנו, שה"פאפאס" וה"מאמאס" שלנו, שנבחרו לשרת  ולהנהיג אותנו בארבע השנים הקרובות, ילקטו, ולו במעט, מהרוח הצנועה, האנושית  והערכית של אותה דמות שחיה מלפני כ- 800 שנה…

הפער בין יצירה לאישיות

בהקשר, הפער בין יצירה לאישיות היוצרת, ניקח, לדוגמא, את הסופר הגאוני ש"י עגנון שאת כתב ידו אני מציגה כאן.

בהרצאה שנתתי על שי עגנון בפני קבוצת פסיכולוגים יונגיאניים. טענתי שעל פי כתב ידו, הוא לא רק חי בעולם משל עצמו עד כדי אוטיסטיות, הוא לא היה מסוגל לקח חלק פעיל בהיבט הפרקטי של חייו. יתרה מזאת, הוא היה רחוק מלהיות מסוגל להעניק משען רגשי לחיים עימו, (כתב יד זעיר, רווחים גדולים מאוד בין המילים האותיות, כתב לא קריא) הוא היה חסר כל הבנה לנפש האישה, והיה חירש לחלוטין לחלק הנשי שבאישיותו..(כתב חוטי, זוויתי, חסר רכות, קערות או צורות "מכילות" אחרות). והעובדה שאשתו ובתו היו צריכות לתרגם אותו לעולם, באופן ממשי! כי רק הן ידעו לקרוא אותו, הקנו להן, בוודאי , גאווה להיות כלולות בעולמו המיוחד והגאוני, מצד אחד, מצד שני הוטל עליהן נטל גדול מאוד, ואין ספק שמבחינה רגשית הוא לא הי מהאמפתיים הגדולים!

כמובן, ש"קפצו עלי" מכל עברים, איך אני מעיזה לומר כדבר הזה על הסופר העברי הגדול של המאה העשרים! ואני, כולה, רציתי להראות שגם הוא היה אנושי ורחוק מלהיות מושלם. ואין כמו פצעים וצלקות כדי להזין את נפש האמן לבטא את עצמה. וכשהצלקות חוברות לכישרון ענק, נוצרת יצירה אותנטית ומקורית. נתתי להם דוגמאות על דמויות הנשים בסיפוריו שהיו מוכות גורל (בדמי ימיה), מתעתעות (האדונית והרוכל) ופתייניות ומסתוריות (שירה)…דמויות נשיות "ציליות", או כאלה שלא זכו ממש לחיות. ועוד סיפרתי להם על דודי, ז"ל, שהיה מבאי ביתו, ונהג לספר שהוא, עגנון, היה פגיע ופריך ודרש במפגיע שינהגו בו גינוני כבוד.. (אזור עליון בכתב מזדקר לשמאל בשילוב רווח מופרז בין מילים).

בקיצור..סופר ענק, זוכה פרס נובל, היה בדלת אמותיו מופנם, חי בעולם משלו, התקשורת עם העולם "היומיומי" היתה לו למעמסה והוא היה מ'זה פולני !! 🙂 בוצ'אץ' זה בוצ'אץ' אין מה לדבר…

 
 post1