מבן גוריון ועד צ'ה גווארה – סיפורם של מהפכנים ומנהיגים מופנמים

בהמשך לדיון שהתקיים בעקבות הפוסט הקודם על מרטין לותר קינג, והתגובות שהובעו שרבים מהמהפכנים חייבים להיות מוחצנים כדי להשפיע על ההמונים עד כדי אקסרטראווגנטיות. והשבתי שזה ממש לא חייב להיות כך. וחיפשתי אישושים כתובים לכך.

בתחילה, נזכרתי "קרוב לבית": נזכרתי בכתב ידו של בן גוריון, שהיה איש לוחם ובעל חזון, שכתב היד שלו מצ"ב בזה.  על פי כתב ידו הוא נמנה עם טיפוס הרגש המופנם עם חישה חזקה כמסיעת. משמע, היה איש בעל עקרונות חברתיים מוצקים, פעל לאורם, וניתב את דרכו במעשים תכליתיים וביטויים באופן בלתי מצועצע. אם כי בלהט. כתב ידו לא היה גדול, את חתימתו היתה בהחלט בולטת. ולא ניתנת להתעלמות .

כתב יד של בן גוריון

                                                        כתב ידו וחתימתו של דוד בן גוריון

וכתב ידו של מנהיג בן דורו, שהיה יריבו של בן גוריון  עד שהאחרון סירב לנקוב בשמו וכינה  אותו "חבר הכנסת שיושב ליד ח"כ באדר". מנחם בגין.

מנחם בגין, שהיה לוחם אידיאולוגי אמיץ. שנאומיו היו חוצבי להבות, אבל הוא עצמו היה מופנם  וצנוע "לתפארת". על פי תורת הפוטנציות של ישראל אודם, נמנה  מנחם בגין עם הטיפוס הרפורמטורי, המונע לחולל שינויים ורפורמציות, על חשבון צרכיו הרגשיים והאישיים האחרים. הוא היה נחוש ומשקיע ולוחמני ולא גמיש. אך אלו מאיתנו שזוכרים אותו נואם מעל דוכן הכנסת, או בככרות הערים,  בפאתוס, בטקסיות "פולנית" ובתיאטרליות, לא היה מעלה על דעתו שהוא היה כל כך מופנם ו"חשאי". חתימתו, המוקפת חומה ממש, מעידה על כך, באופן מודגש מאוד.

כתב יד וחתימה של בגין

                                                כתב ידו של מנחם בגין

ומעבר למנהיגים ישראליים,  שחוללו כאן שינויים ומהפכים אידיאולוגיים, סיקרנו אותי כתבי יד של מהפכנים כגון לנין, וצ'ה גווארה.

לנין

לנין וכתב ידו בתמונה התחתונה

כתב ידו של לנין

כתב דו של לנין, מעיד על היותו נמנה עם הטיפוס התשוקתי של לה-סן.  (ולמרות הזווית הימנית הנוקשה שלו, גם עליו ניתן לומר שנמנה עם הטיפוס הרפורמטורי ) כלומר, אדם בעל אישיאלים ודעות מוצקות, פעיל מאוד וחותר להכנסת שינויים חברתיים. לא זו בלבד שלא נתרע מקשיים וממכשולים העומדים בדרכו, הוא  היה פשוט מסלקם  מדרכו כבולדוזר. אך מעבר להיותו מרשים וסוחף, היה .. מופנם. כלומר, רעיונותיו ודעותיו, אמנם היו מבוססים על עקרונות סוציאליסטיים, אך לנין היה אינדיבידואליסט וחושב עצמאי, ללא התחשבות אם "יאהבו אותו או לא"… ובוודאי שהיה בעל להט, מחוייבות, ולא בחל באמצעים על מנת להשיג את מטרותיו.

 וסיקרן אותי לראות את כתב ידו של אידיאולוג ומנהיג מהפכני הצעיר ממנו, צ'ה גווארה, שהפך למיתוס כריזמטי וסמל לכל המורדים בשנות השישים בארה"ב. צ'ה שחבר לפידל קאסטרו, היה ממחוללי המהפכה הקומוניסטית בקובה, ואף השפיע רבות על מדינות דרום אמריקה האחרות, לצאת מעול הקפיטליזם שהגדיל את הפער הבין מעמדי ולחבור לרעיון הקומוניסטי.

che and fidel

                          צ'ה גווארה בחברת פידל קאסטרו – חברים למהפיכה

למזלינו, צ'ה גווארה נהג לכתוב יומנים. ומצאתי את חלקם ברשת. מתוך כתב ידו עולה שהוא נמנה עם טיפוס החשיבה המופנם ואינטואיציה  וחישה כמסייעות. כתב היד אינטליגנטי מאוד, צנוע בגודלו, ובלי מניירות  ראוותניות. אידיאולוג, שהיה יכול להיות אכזרי ובלתי מתפשר באמונותיו, אבל יחד עם זאת, האינטואיציה שלו אפשרה לו לגלות חן, קסם אישי ויכולת לסחוף אחריו אנשים.                                                   Screen-shot-2012-10-09-at-4_37_06-PM

              כתב ידו של צ'ה גווארה מתוך אחד מיומניו

לסיכום,  אומר, שאין ספק שלאור הסיור שלנו בין מנהיגים שראו את ייעודם לשחרר את בני עמם מעול משטר מדכא (לתפיסתם) נמצא הוכחה, הידועה זה מכבר,  שישנם כמה סגנונות של מנהיגות ומנהיגים. חלקם מוחצנים וחלקם מופנמים.

אך מצאתי שהמשותף לכולם הוא מידת האינטנסיבית והמחויבות הבלתי מתפשרת שלהם לרעיון ונחישותם להשיג יעדים חברתיים, ללא חת ומורא.

על גאווה ודעה קדומה – ניתוח כתב ידו של מרטין לותר קינג

images (7)

בעת ביקורו של אובמה בארץ, חשבתי , כמו רבים וטובים, שבאמת, מי היה משער, שיחלפו כמה עשרות שנים בלבד, מאז התעקשה רוזה פארקס לשבת בחלקו הקדמי של האוטובוס, מקום המיועד ללבנים בלבד, דרך מאבקם של השחורים בהנהגת מרטין לותר קינג ומלקולם X, עד לבחירת נשיא שחור לארצות הברית.??!

הורד     רוזה פארקס – הסנונית שבישרה את האביב

 חשבתי, איפה, שיהיה זה יאה, הן בזמן ובמקום, לאחר ביקור הנשיא האמריקאי השחור הראשון, כשאנו חוגגים את חג החירות שלנו, להכיר מעט את מרטין לותר קינג,  מיסד התנועה לשחרור השחורים מעול עבדותם, ולרומם אותם ממעמדם הנחות והמושפל בחברה האמריקאית.

מעט פרטים ביוגרפיים, לפני שנפנה לניתוח כתב היד.

 מרטין לותר קינג ג'וניור, נולד ב 15 בינואר 1929 – ונרצח ב- 4 באפריל 1968. הוא היה כומר בפטיסטי אפרו־אמריקאי, לוחם למען זכויות האדם של השחורים בארה"ב, שדגל במאבק לא אלים, התנגד בקול גדול למלחמת וייטנאם,  ואף  זכה בפרס נובל לשלום.

בשעתו, בניגוד לנאמר בחוקה האמריקאית הקוראת, בין היתר, להעניק זכויות שוות לכל אזרחי ארה"ב ללא קשר לדת, גזע ומין, עדיין היו נהוגים בארצות הברית חוקים מפלים כלפי השחורים. "מדיניות ההפרדה", המוכרת לנו זה מקרוב, גם מדרום אפריקה, רווחה גם בשנות חייו של קינג בארה"ב. האפליה התבטאה בצורה בוטה ואגרסיבית מאוד, בעיקר במדינות הדרום.  שכונות שלימות  ומתקנים ציבוריים כמו ברזי מים, ספסלים ציבוריים היו שמורים ל"לבנים" בלבד. השחורים שהעזו להפר את צווי ההפרדה, הוכו ואף נרצחו. ו"הגדילו לעשות" האנשים הנמנים עם כת הקו-קלוקס-קלאן, שהתעללו ורצחו בכושים ללא רחם מתוך שנאה צרופה.

images (8)

           עימות – לא אלים – לפי שעה – בין שחורים לאנשי כת הקו-קלוס-קלאן

בנוסף לאפליה זו, הייתה אפליה כנגד שחורים (ומיעוטים נוספים, כמו יהודים, או נשים) גם בבתי ספר ציבוריים, במקומות העבודה, בכל הקשור לקבלה לעבודה,  תנאי שכר או קידום מקצועי. מנעו מהם כניסה לאוניברסיטאות מסוימות, לעסוק במקצועות מסוימים, או, אפילו לשאת במשרות ציבוריות.

מתוך החושך האנושי וחוסר הצדק  החברתי המשווע הזה, צמחה והאירה מנהיגותו ושליחותו של מרטין לותר קינג.

images (4)

 אני חייבת להתוודות, שכשראיתי את כתב ידו, נדהמתי. לולא הייתי יודעת, בוודאות, שמדובר בכתב היד שלו, הייתי חושבת שלפנינו אדם אקסטרווגנטי, אידיאליסט אמנם, אך גם ייצרי מאוד, עושה הרבה "רעש וצלצולים". מצאתי תופעות בכתב, המעידות על תכונות שכולנו מכירים, אך אבחנתי מתוך הכתב, אדם שבאופן תמידי לא היה מסופק, אדם בעל נטיות דיכאוניות, לצד התנהגויות מאניות,  והתנהגויות הנוגדות את המוסר האמוני שלו. בפועל, הצליח קינג לרתום חלק ממאפייני אישיותו למכונת המלחמה שלו, וחלקם נשאר סמוי מן העין הציבורית, לפחות.

                                martin-luther-king-jr-handwritten-note-3

כתב ידו של מרטין לותר קינג ג'וניור

קינג היה אדם אמיץ, אינטליגנטי, בעל דמיון וחזון, אך לא פחות מכך, היה אדם יצרי מאוד ובעל קונפליקטים פנימיים עזים. הפרשי האורך הגדולים ואזור אמצעי קטן יחסית, ושילוב של צורות חוטיות וזוויות, מעידים על אדם מתוח וחסר מנוח.   נפשו נקרעה בין משיכתו לעבר האידיאלי והרוחני (אזור עליון גבוה ומודגש מאוד)  לבין סיפוק יצרים מיניים וחומריים ותאבון למנעמי החיים. (איזור תחתון מלא, לולאתי ומרובה בסימנים פאליים) על רקע מאבקים פנימיים אלה, פנייתו של קינג ללמוד שיטת מאבקו של גנדי בכיבוש ובאפליה בצורה לא אלימה, מעניינת מאוד. שכן, קינג היה, במידה רבה, אדם אגרסיבי ולוחמני,  שמעבר להיותו דעתן ובעל עקרונות הוא נהנה להתנצח, להילחם ולנצח. הוא היה שתלטן, עיקש שכפה את דעותיו והחלטותיו על אחרים. הוא לא היה פתוח לדעות השונות משלו, והכתבת הכללים שלו חלה הן על אלה שנמנו עם המעגלים הקרובים לו, וההיסטוריה מוכיחה שהצליח בכך גם במעגלי החברה הרחבים ביותר.  זוויות מרובות בכתב, ובעיקר בפתיחת הקווים, ואף הקווים הארוכים המשתלחים קדימה מעידים על כך  שהיה אדם סוער, דרוך ואנרגטי, שפעל בנחישות  ושהאופציה "להרים ידיים" לא הייתה מוטבעת ב DNA שלו.  

images (3)

האינטואיציה החריפה שניחן בה, אפשרה לו  לקרוא את המציאות בזריזות, לחזות כמה מהלכים קדימה, להשתמש בתחבולות ובערמומיותו,  על מנת לנצל במהירות מצבים לטובתו. הלולאות הרבות בכתב, האותיות הראשונות הגדולות, ועלייתן של האותיות לאזור העליון,  מעידות על גאוותנות, על תחושת שליחות ועל צורך להנהיג ולהיות חשוב ולהשפיע.  כך, למרות היותו איש דת, לא הצליח קינג להתגבר על חטא הגאווה והיוהרה, אך הוא  רתם אותן להצדקת מלחמתו. הגאווה, ורגישותו לכבודו העצמי, היוו חלק ממניעיו ומאמונתו, ודרכן הוא חיבר אליו אנשים, שחשו שכבודם העצמי נרמס ושצמאו לחוש בגאווה במי שהם. יחדיו, לחמו והשיגו את השוויון בין כל אזרחי אמריקה על כל צבעיה.

סיומי הקו המחודדים והארוכים בכתב היד, נראים כחרבות שלופות, אך פעמים רבות, מקדימים את חלקם לולאות הנראות כספרה 8 – שילוב התופעות האלה מעיד על כך שלמרות היותו איש רוח ואמונה, היה אדם שלא בחל באמצעים על מנת להשיג את מטרותיו. כך, הוא היה מסוגל לנהוג בחן ובגמישות, במניפולטיביות  ובמניירות תיאטרליות ודרמטיות.  הוא היה סוחף, ובעל יכולת "להחזיק קהל", בכושר התנסחות מטפורי ומוחשי ממש, ונהנה מכוחו ומעצמו כשחקן משפיע וכמטיף. התופעה בולטת מאוד בחתימתו של קינג.                    

signature alone    חתימת מרטין לותר קינג ג'וניור

אך בה בעת, הוא היה מסוגל להיות אויב מסוכן. הוא גילה  תוקפנות ונקמנות כלפי מתנגדיו, גם כלפי הקרובים אליו שלא סרו למרותו. הוא לא שכח ולא סלח, ולא בחל באינטריגות, בערמומיות ובשקרים על מנת לנקום את נקמתו.

Untitled-2 copy.jpg 3Untitled-1 copy                                  טקטיקה של נסיגה לשם התקפה

כתב היד של קינג הוא ייחודי, כמו האיש עצמו. אין בכך ספק. לא ניתן להתעלם ממנו, מהתנועות הגרנדיוזיות והמוגזמות, המעידות על אישיות מוחצנת, כריזמטית ובעלת כושר ביטוי וסגנון ייחודי.  אך, למצער, יש סימנים רבים בכתב המעידים על נפילות קשות במצב רוחו, על חרדות, על פנטזיות מיניות ואירוטיות "פרועות" ועל חוסר סיפוק, כעס ואכזבה מבת זוגו.

אך עצוב מכל הוא שכתב היד הנוכחי, כמו גם כמה אחרים שמצאתי ברשת, מעידים על שימוש בסמים. איני יכולה לאבחן אם מדובר באלכוהול או בסמים משני תודעה אחרים. אמנם נראה שהעט שהשתמש בו לא היה תקין, והדבר ניכר בנזילות דיו לעיתים, (ניתן לראות את ה"נזילות", למשל בקו המסיים את האות M בחתימתו, בתחילת הקו החוצה את האות T ) אך מעבר לכך, הקו בצקי ו"מלוכלך",  האותיות המוצפות דיו היוצר כתמים שחורים בתוך אותיות, כמו גם תוספת מיותרת באות M, בתחילת המכתב, הרעידות והשבירות בקו. חילופי לחץ לא עיקביים, וחולשות פתאומיות של הקו, התיקונים הלא נחוצים, כל אלה  מעידים לא רק על מצוקות רגשיות אלא אף על כותב שהיה שרוי תחת השפעת סם.

Untitled-1

למרות כל זאת, ההיסטוריה שופטת אנשים כמוהו, בזכות הישגיהם והשפעתם על מהלך ההיסטוריה העולמית, ומוחקת את ההיבטים ה"אפלים" יותר של אישיותם. קינג היה בשר ודם, ובהחלט לא קדוש. נואם מעולה, לוחם באחרים- עבור אחרים, לא פחות מאשר לחם בעצמו. כמה מאמרותיו נכונות גם לימינו ולחברות הלא סובלניות שלנו ושל הסובבים אותנו. בחרתי לתת כאן אחת מהן, הנראית לי רלוונטית מתמיד לאזורינו:

images (5)

 "עלינו ללמוד לחיות יחד כאחים, אחרת אנו נושמד יחד כטיפשים".

הביאו "פאפא" חדש לעולם!

לראשונה, מזה 600 שנה, מונה אפיפיור חדש לעולם הנוצרי בעוד שקודמו  עדיין חי.  הסיבות להתפטרותו של האפיפיור הקודם אינן ידועות. השמועות רוחשות, ומסתבר, מה שהיה ידוע זה מכבר, שמזימות ורחשים יצריים מככבים גם בקרב אלה הרמים ביותר בהיררכיה  הנוצרית, שיהפכו אחרי מותם לקדושים,  כמעט באופן  אוטומטי…

על רקע המציאות העולמית, בה הכסף הוא האלוהים החדש, הבחירה בנזיר ישועי – פרנסיסקני, היא מרעננת . הבחירה בנציג זרם קתולי שחרט על דגלו את העוני, הנדודים , החיבור לטבע ודבקות באורח חיים פשוט התקבל בברכה ובהקלה בקרב העולם הנוצרי. יש שאומרים שהבחירה של האפיפיור החדש, פרנציסקוס הראשון, היא בחירה שמרנית, ומבשרת רגרסיה ב"ערכי הקידמה ". אני לא מבינה בפוליטיקה כלל, ובפרט לא בכל הקשור לכנסייה , אבל, לטעמי, המסר שנבחר לאפיפיורות  חשמן שנסע בתפקידו הקודם בארגנטינה באוטובוס. אדם ומתואר כמי שחף מגינוני כוח וכבודה, ואהוב בזכות הקשר הבלתי אמצעי שלו עם עדת המאמינים שלו. הוא המסר הכי מתאים לתקופתנו. וכדאי שגם אנחנו, בני דת אחרת ועם אחר, נלמד ממנה.

הקדוש שבחר להיקרא על שמו, פרנציסקוס מאסיזי, נזיר ממוצא איטלקי, בן למשפחת סוחרי בדים, שחי בסוף המאה ה 12 ותחילת ה 13. הוא היה ידוע לא רק כנזיר סגפן, צנוע ועני, אלא גם כמשורר, פילוסוף, והומניסט. איש שתואר כמי שמדבר עם  הטבע והציפורים …(עולה בי האסוציאציה עם גודל חכמתו  וגדולתו של המלך שלמה, שגם עליו אמרו שידע לדבר עם חיות, כפי שדיבר עם בני אדם. וכן, עולה במוחי ההקשר למנהג ההתבודדות בטבע  אותה מקיימים עד היום חסידי ברסלב,  שבמהותה מקיימת קשר בלתי אמצעי עם בורא עולם בטבע, במחיצת "שירת העשבים") .

הן ברמה הסימבולית והן ברמה הממשית, פרנסיסקוס היה איש שחי את עצמו  וטבעו , איש שחווה והרגיש מקושר לטבע, ולכל  היצורים שחיים על פני האדמה.  כך בפשטות. אלא שלהגיע לפשטות הזו, היה צריך ל"עשות עבודה" רוחנית עמוקה להתנקות מחבלי החומריות המפתים. פרנציסקוס , נזיר, הומניסט  ואיש רוח "ירוק" היינו קוראים לו בטרמינולוגיה המודרנית.

fransiscoציור מתחילת הרנסנס המתאר את פרנציסקוס הקדוש.

והנה  גם מצאתי בשיטוטי ברשת , המבורכת והמעשירה , את כתב ידו של פרנציסקוס הקדוש במכתב  ניחומים לחברו.

handwriting assissiכתב ידו של פרנציסקוס הקדוש מאסיזי

אני לא בקיאה בצורות הקליגרפיות של אותה עת, ובוודאי שלא אוכל לנתח את כתב היד הזה.
אך אתייחס למעט פרטים שצדו את עיני: מלוי הדף מקצה אחד לשני, כלומר, ניצול מקסימלי של שטח הכתיבה ,המייצג את ניצול  מירבי וחסכני  מופלג של המשאבים החומריים שעומדים לרשות הכותב. השמירה על מרווחים ברורים בין השורות, מעידה על שמירה על בהירות החשיבה, והישיבה ה"כבדה" של האותיות על בסיס השורה והקווים העבים, (שבוודאי מושפעים מכלי הכתיבה) עשויים להעיד על כך, שפרנציסקוס נמנה עם טיפוס החישה המופנם. טיפוס עליו אמר יונג, שחי את החיים ברגישות  חושית של "פילם"  רגיש, וכל תופעה טבעית ומסטית,  חיצוינית או פנימית, נחווית על ידו בעוצמות גדולות.

וכך, אפילו שפרנציסקוס הראשון הוא אינו ה"פאפא" שלי, אני מברכת אותנו, שה"פאפאס" וה"מאמאס" שלנו, שנבחרו לשרת  ולהנהיג אותנו בארבע השנים הקרובות, ילקטו, ולו במעט, מהרוח הצנועה, האנושית  והערכית של אותה דמות שחיה מלפני כ- 800 שנה…

הפער בין יצירה לאישיות

בהקשר, הפער בין יצירה לאישיות היוצרת, ניקח, לדוגמא, את הסופר הגאוני ש"י עגנון שאת כתב ידו אני מציגה כאן.

בהרצאה שנתתי על שי עגנון בפני קבוצת פסיכולוגים יונגיאניים. טענתי שעל פי כתב ידו, הוא לא רק חי בעולם משל עצמו עד כדי אוטיסטיות, הוא לא היה מסוגל לקח חלק פעיל בהיבט הפרקטי של חייו. יתרה מזאת, הוא היה רחוק מלהיות מסוגל להעניק משען רגשי לחיים עימו, (כתב יד זעיר, רווחים גדולים מאוד בין המילים האותיות, כתב לא קריא) הוא היה חסר כל הבנה לנפש האישה, והיה חירש לחלוטין לחלק הנשי שבאישיותו..(כתב חוטי, זוויתי, חסר רכות, קערות או צורות "מכילות" אחרות). והעובדה שאשתו ובתו היו צריכות לתרגם אותו לעולם, באופן ממשי! כי רק הן ידעו לקרוא אותו, הקנו להן, בוודאי , גאווה להיות כלולות בעולמו המיוחד והגאוני, מצד אחד, מצד שני הוטל עליהן נטל גדול מאוד, ואין ספק שמבחינה רגשית הוא לא הי מהאמפתיים הגדולים!

כמובן, ש"קפצו עלי" מכל עברים, איך אני מעיזה לומר כדבר הזה על הסופר העברי הגדול של המאה העשרים! ואני, כולה, רציתי להראות שגם הוא היה אנושי ורחוק מלהיות מושלם. ואין כמו פצעים וצלקות כדי להזין את נפש האמן לבטא את עצמה. וכשהצלקות חוברות לכישרון ענק, נוצרת יצירה אותנטית ומקורית. נתתי להם דוגמאות על דמויות הנשים בסיפוריו שהיו מוכות גורל (בדמי ימיה), מתעתעות (האדונית והרוכל) ופתייניות ומסתוריות (שירה)…דמויות נשיות "ציליות", או כאלה שלא זכו ממש לחיות. ועוד סיפרתי להם על דודי, ז"ל, שהיה מבאי ביתו, ונהג לספר שהוא, עגנון, היה פגיע ופריך ודרש במפגיע שינהגו בו גינוני כבוד.. (אזור עליון בכתב מזדקר לשמאל בשילוב רווח מופרז בין מילים).

בקיצור..סופר ענק, זוכה פרס נובל, היה בדלת אמותיו מופנם, חי בעולם משלו, התקשורת עם העולם "היומיומי" היתה לו למעמסה והוא היה מ'זה פולני !! 🙂 בוצ'אץ' זה בוצ'אץ' אין מה לדבר…

 
 post1