על סיפורי בדים ולוקשים

מעשה שהיה כך  ב ד י ו ק  היה.

יושבת בפניי גברת מרשימה ומהודרת, תואמת סקרלט ג'והנסון, בשנות הארבעים המוקדמות של חייה. בעוד היא מתיישבת מולי ומתבוננת סביב משרדי, היא אומרת לי שהיא מאוד מאמינה בגרפולוגיה ושפעם היא עוד תלמד אותה. הסכמתי אתה כמובן, אבל ציינתי שכרגע, בכל הנוגע לעניינה, הגרפולוגיה הרגילה אינה משרתת אותנו, אלא רק תחום זיהוי כתבי יד וזיופי מסמכים.

"טוב, תראי", היא אומרת לי ללא שהות, "אני אשת עסקים מנוסה, ראיתי וחתמתי על הרבה חוזים בחיים שלי, ואני אומרת לך, אף פעם לא הייתי חותמת על הסכם כזה!"

"הב…ז… רודף אותי כבר כמה שנים, כואב לו בעיניים שאני מצליחה והוא לא. אז הוא הולך, לוקח חוזה שחתמנו עליו לפני 6 שנים, מכניס עוד פיסקה שלא הייתה ולא נבראה, מוסיף לסכום שקבענו עוד שני אפסים וחושב שאני אשלם את זה. האפס הזייפן הזה!"

אני שואלת את הגברת אם  מצוי בידה המסמך שממנו נוצר לטענתה הזיוף.  "את יודעת כמה שנים עברו מאז? איפה אני ימצא אותו בין כל הניירות שלי?"  אני עונה שחשוב מאוד שתמצא אותו, כי ממנו נוכל להשוות הרבה פרמטרים. אם אמצא שהוכנסו שינויים במסמך, ניתן יהיה להמחיש אותם בחוות הדעת גם לעיני מי שאינו מומחה בתחום.

"מה יש פה להיכנס ליותר מדי פילוסופיות" אומרת הגברת בקוצר רוח, " את לא רואה שמדובר בזיוף ושהנייר הזה נראה חדש לגמרי"?!

"נכון" אני עונה לה, "את צודקת לגבי הנייר החדש, אבל תזכרי שלא מדובר במסמך המקורי. מדובר בצילום של המסמך שצורף לכתב התביעה".

הגברת לא מאבדת עשתונות, "תראי, החתימה יכול להיות אולי שהיא שלי, אבל הלא  שתינו רואות, בעין בלתי מזוינת, שפה ופה זה לא כתוב באותם פונטים וזה הרבה יותר כהה?

זה זיוף, אני אומרת לך!"

אני מתבוננת במסמך, מציינת לעצמי שהלא ברור שמדובר באותו פונט, "דויד", אבל ב"בולד", והתוספות, אותן היא טוענת שהוכנסו, נראות מיושרות ומרושתות היטב עם כל החומר המודפס…

בקיצור, בינינו, על פניו נראה היה לי שהמסמך דווקא אותנטי.

"נו, מה את אומרת, זה לא open & shut case ??" היא שואלת אותי.

אני עונה שאני לא נוהגת לבדוק מסמך על רגל אחת. תוך כדי שהיא מספרת על מערכת היחסים המפותלת שלה עם ה" מ—ק", אנחנו עוברות על המסמכים והחתימות שהביאה להשוואה, וקובעת אתה שאודיע לעורך הדין  שלה את תוצאות הבדיקה לכשתסתיים.

אחרי שאני סוגרת את הדלת, אני נכנסת למצב מחושב ואומרת לעצמי:

"תשמעי, תתאפקי, תיכנסי למוד אובייקטיבי לפני שאת חורצת מסקנה. תכניסי את המסמך לסורק, תתבונני בו תחת מיקרוסקופ, תבדקי את הפונטים, את עקבות הדיו, את סוג המדפסת, וכל מה שצריך, ורק אחרי שתבדקי טוב טוב, וכשתגיעי למסקנה בדוקה שאכן לא מדובר בזיוף, אז, ורק אז, אני מסכימה שתגידי לעצמך:

מה, היא באמת חשבה שאאמין לסיפורים שלה ???

ואני אומרת, לוקשים אוכלים, לא מספרים, לא ככה??