איך מזייפים צ'ק?

אל דאגה! אני לא מתכוונת לעודד זייפנים לעשות מעשי נבלה בכספם של אחרים. אבל חשוב לדעת!

לרשות בוחן המסמכים עומדים כלים שונים, מתוחכמים יותר או פחות, לגלות מעשי זיוף. גרפולוג משפטי יכול להבחין בין סוגי עטים שונים, באמצעים פשוטים יחסית, ולרשות בוחן מסמכים המתמחה בתארוך דיו, עומדים כלים נוספים המשמשים לבדיקות תכונות כימיות ופיסיקליות של הדיו.

אך מעבר לבצוע הבדיקות, כל בוחן מסמכים ראוי חייב להכיר את שיטות הזיוף השונות כדי לדעת מה לחפש במסמך וכיצד לגלות אם מסמך זויף או לא. במילים אחרות המומחה חייב לדעת כיצד זייפני מסמכים עובדים. כיצד תנאים מסוימים גורמים  למסמך להיראות ישן, למשל. או כיצד ניתן לזייף המחאה שנכתבה בעט כדורי, ומדוע לא ניתן לזייף באותו אופן, המחאה שנכתבה בעט בעל דיו מבוססת מים או כוהל?  כיצד מזייפים חותמות? ועוד כהנה וכהנה מרכיבי מסמך, אשר כל אחד מהם עלול לעבור "טיפול" על ידי מזייף.

אשתף אתכם באחד מהסרטונים אותו שיתפתי עם תלמידי, העוסק בזיוף המחאה באמצעות העט הכדורי, וכיצד ניתן למנוע זיוף זיוף צ'ק על ידי כתיבת המחאות בכלי כתיבה מתאים.

איך מזייפים צ'ק ואיך למנוע זיוף כזה?

איך בכל זאת מגלים את הזיוף??… את הסוד הזה אשמור לבוחני המסמכים ולתלמידיי:-)

תיהנו!

 

 

 

 

 

מי שמע על פילוגרפיה?

 בכל הרצאה שאני נותנת,  בין אם בפני קהל מתעניין ואם  בשעורים בפני תלמידים לגרפולוגיה, נושא משמעותן של חתימות מהווה נקודת עניין מרכזית.  לא פעם שאלתי את עצמי מה יש דווקא בחתימה שכל כך מסקרן את כולם? אחת המסקנות שהגעתי אליהן היא שהחתימה, בהיותה כמעין  ה"לוגו" של הכותב, נתפסת כטביעת אצבעות אישית וייחודית לכותב.  בעיצוב עצמי של החתימה הדרישות לשמירה על קריאות ועל עיצוב צורות מוכרות בטלות ומבוטלות. כך, הכותב בוחר להטביע את חותמו כרצונו , הוא מרגיש שהיא "יצירה" המייצגת אותו אישית ורשמית, והוא קשור אליה באופן רגשי, בין אם באופן מודע ובין אם לאו. העובדה שהחתימה היא ייחודית ואישית, מניעה אותנו, הסקרנים, ללמוד על משמעותן דווקא.

 מתוקף היותן יצירות אישיות, לא נתפלא, איפה, שהן גורמת , לעתים, לאנשים מבוגרים לנהוג כעדת נערים, לצבוא על דמות חשובה ומפורסמת, לבקש ממנה חתימה ולאחר שקיבלו אותה הם שמחים כאילו קיבלו פיסה מהדמות הנערצת עליהם!. יתרה מזאת, ישנם המוצאים באיסוף "פיסות" האישיות האלה, תחביב מענג וחלקם רואה בו אמצעי לרווח כלכלי ניכר.  אוספי חתימות אלה עוסקים בפילוגרפיה.

beatles_autograph

חתימות חברי להקת הביטלס

הפילוגרפיה – תחום איסוף החתימות הוא תחום מרתק. ישנן כמה תיאוריות אשר עוסקות במקורות מנהג הזה זה. יש האומרים כי נוהג זה החל עוד בזמן הייוונים והרומאים, שהתייחסו ליצירות הכתובות בכתב ידם של המשוררים, הפילוסופים והדרמטורגים שלהם, כאל אוצרות והוצבו במקדשים. ויש שהגדילו לעשות ובנו אוספים פרטיים של כתבי יד, כאחד מביטויי סטאטוס של היוקרה והעושר. היום יש לך פיקאסו בסלון ביתך, לפני כמה אלפי שנה, היה לך כתב יד של אוריפידס…

הנוהג לאסוף חתימות בלבד, בנבדל מכתבי יד, מקורה, ככל הנראה במאה ה 16 בגרמניה. היה זה נוהג שפשט בקרב סטודנטים וכן אצל הנמנים עם המעמד החברתי הגבוה. הם אספו את החתימות של חבריהם ומכריהם המפורסמים, כסממן מעמדי גבוה, ונוהג זה התפשט על פני אירופה כולה. במהלך המאה ה 17, אנשים רבים אספו חתימות וראו בכך עיסוק בעל חשיבות היסטורית. הם אספו חתימותיהם של סופרים חשובים, משוררים, מדינאים ודמויות בעלות השפעה, ובמהלך הזמן תורגמה אותה חשיבות היסטורית לערך כלכלי.

בשנת 1830 היה שוק ציבורי לחתימות והן נמכרו בבתי ממכר ומכירות פומביות. הפופולאריות הגוברת של העיסוק בפילוגרפיה, ובסחר בחתימות חתימות עבר גם לארה"ב. במהלך המאה ה-19, קיבלו דמויות מפורסמות, כולל מועמדים לנשיאות, בקשות לקבל את חתימותיהם.  החנות הראשונה לסחר בחתימות נפתחה בניו-יורק וכיום הסחר נעשה בבתי מסחר המתמחים בכך, וגם באמצעות האינטרנט.

העוסקים בפילוגרפיה מתמחים באיסוף חתימותיהם של אושיות מתחומים שונים: יש כאלה המתמחים באוסף חתימות של פוליטיקאים, אנשי צבא, ספורט, כוכבי פופ וקולנוע, מנהיגים חברתיים ודתיים, מדענים , אסטרונאוטים ועוד. קיימות חתימות אשר ערכן לא יסולא בפז, הן בשל החשיבות ההיסטורית של החותם והן בשל נדירותן של החתימות. החתימה של שקספיר היא אחת מהן. קיימות 6 חתימות מקוריות שלו, והן  מאוכסנות ומאובטחות במוזיאונים או במוסדות אחרים, והן מוערכות ב 3 מליון לירות שטרלינג כל אחת!

Shakespeare

חתימת ויליאם שייקספיר

המסמך החתום היקר ביותר שנמכר בארה"ב בשנת 2009 היה מכתב של ג'ורג וושינגטון לאחיינו, שנמכר בסכום של 1.9 ליש"ט.

George_Washington_handwriting

כתב יד וחתימת ג'ורג וושינגטון

חתימות פופולאריות נוספות שערכן רב, הן חתימות של מפורסמים בעיקר אם נפטרו בגיל צעיר, כגון חתימות של מרלין מונרו, ג'ון לנון, הנסיכה דיאנה ואלביס פרסלי.

היקף הסחר בשוק העולמי של החתימות נע כיום סביב ארבעה ביליוני דולרים מדי שנה!

כמו בכל תחום בו מעורבים כספים רבים וטמונה הזדמנות להתעשרות מהירה, אנו מרבים להיתקל בזיופי חתימות של דמויות מפורסמות. במקביל, קיימות מספר חברות אשר מתמחות באימות חתימות של מפורסמים, שכן, להערכת מומחים היקף הסכומים שאנשים משלמים על זיופים של חתימות מפורסמים, בעיקר בעידן המכירות באמצעות האינטרנט, נעים סביב סכומים של מיליוני דולרים רבים.

ומכיוון שרווח גדול יותר ניתן לגרוף באמצעות זיוף מסמכים בעלי ערך היסטורי, קיימים זייפנים המתמחים בתחום זה. זייפנים אלו מתמחים בשיטות שונות ל"יישון" נייר, ודיו, ובזיופי סגנונות כתבי יד שהיו מקובלים בעת עריכת המסמכים המקוריים. ובעקבותיהם  פועלים מומחים אשר התמחו בבחינת מסמכים עתיקים המצוידים אף הם בידע ובמיכשור הנחוץ לבדיקת מרכיבי הנייר  והדיו וכן  מגלים בקיאות וגם הם, כמו הזייפנים, בקליגרפיה שהייתה נהוגה באותה עת.

על העיוורון והכתיבה

גם בימים בהם המחשב משמש ככלי הכתיבה העיקרי שלנו, עדיין לא מוותרים על לימוד כתיבה ביד.  תהליך זה  הוא חשוב, לא  רק בשל הצורך ללמוד את אחת הדרכים החשובות לתקשורת בין אנשים, אלא  גם לפיתוח חלקי המוח הקשורים למוטוריקה עדינה, והן למרכזים הקשורים בחשיבה מילולית.

כתב יד, הוא בין השאר, פרי קואורדינציה עדינה שבין יד לעין. אנחנו עוקבים בעין אחר תנועת היד, ומנווטים אותה על פני הדף, באופן אוטומטי.

אך מה עושה  אדם שהוא כבד ראייה או עיוור, כשעליו  לכתוב או לחתום  על מסמך את חתימתו? ומה אמור להביא בחשבון גרפולוג משפטי בבואו לבחון חתימה או כתב יד של אדם בעל לקות ראייה משמעותית?

מעבר לעובדה שהוא חייב לסמוך במאת האחוזים על מי שמניח לפניו את המסמך עליו הוא אמור לחתום, ולהיות בטוח שהוא חותם על מה שאומרים לו שהוא חותם, שזו בעיה בפני עצמה… יש לכבדי ראייה ולעוורים שיטות שונות למקם את העט במקום הנכון. אחת מהדרכים הוא שמוש ב"שבלונה" אשר מניחים אותה על הנייר, והכותב מוגבל לשטח המוקצה לכתיבה, וכך לא "מתפזר" וקיימת מידה של שליטה על הכיווניות (מהלך השורה, למשל) ותהליך הכתיבה נעשה בצורה בטוחה  יותר.

עיוורת כותבת

סרגל המאפשר לקשת ראייה לכתוב בכתב יד רגיל

 אחד המאפיינים העיקריים של כתב היד או חתימותיהם של עיוורים, הוא  מיקום החתימה על הדף ובעיקר הולכת שורה לא עיקבית. ישנם כאלה המתקשים בעיצוב אותיות, ועל כן מעדיפים לחתום באמצעות טביעת אצבעותיהם. ישנם כאלה, העוקבים אחר חלקו התחתון של הכלי המנתב את כתיבתם. מתאימים, בעת כתיבתם, וכך, למשל, ימצא הגרפולוג המומחה שכל כתב היד, כולל האזורים העיליים והתחתיים של האותיות מוגבלים בגובהם, כמעט בצורה אחידה.

כתב יד של עיוור

כיום קיימים מכשירים אשר מקלים מאוד על הסובלים מקשיי ראייה, אשר מאפשרים להם לקרוא, לכתוב ולחתום על מסמכים, תוך כדי מעקב על האופן בו הם כותבים וחותמים בעת הכתיבה.מאחד מהמכשירים האלה תוכלו להתרשם כאן. הוא מאפשר קריאה, צילום, כתיבה והגדלות הנחוצות לסובל מלקות ראייה, להתמודד ביום יום עם חומר כתוב לסוגיו. עוד אמצעים ועזרים לסובלים מליקויי ראיה תוכלו למצוא באתר. http://support.perkins.org

SenseView Duo

להלן נמצא דוגמאות  חתימות של זמרים מפורסמים ונבחין בהבדלים באופן חתימתם:

בוצ'לי

                       אנדריאה בוצ'לי – זמר אופרה איטלקי

כאן נוכל להבחין שהכותב מתקשה לשמור על צורות ברורות, מהלך המילה לא עקבי או יציב.

חתימה של ריי צ'ארלס

                          חתימתו של ריי צ'ארלס – יוצר וזמר אמריקאי

חתימתו של ריי צ'ארלס מראה על מידה רבה של שליטה על תהליך הכתיבה, יחסית לאדם עיוור. גודל הכתב והתנועה החופשית מעידים על אדם הבטוח בעצמו, גם אם הוא מוגבל בראייתו.

סטיבי וונדר

טביעת אצבעותיו של סטיבי וונדר

 

הזהות העצמית כקליידוסקופ – דבורה הראל גרפולוגית

 הזהות העצמית כקליידוסקופ- תקציר הרצאה שנתנה במסגרת יום עיון בנושא "זהות והזדהות" במסגרת האגודה השיראלית לגרפולוגיה מדעית

כשאלוהים ברא את העולם מן התוהו ובוהו. הוא הפריד, תחילה, בין המים שממעל למים שמתחת. למים העליונים קרא "שמים" ולמים התחתונים "ים". וכך הלאה, ברא את היבשה, את השמש, הירח, הצמחיה, בעלי החיים למיניהם ואת האדם. כלומר, מההפרדה ונתינת שם לכל דבר, התהווה העולם.

כך גם נבנית זהותנו העצמית.

לפני שלמדנו להגיב לשמינו, ולימדו אותנו לקרוא לדברים בשם, הזהות שלנו הייתה במצב המעורפל של מה שכינה  האנתרופולוג לוסיין לוי – ברוהל, ויונג אימץ אותו "  participation mystic" " – תחושת אחדות מיסטית עם העולם. ומה שכינו פסיכולוגים התפתחותיים אחרים, מצב של תחושת האחדות, וחוסר הנפרדות בין התינוק לבין השד ממנו ינק – מאמו – ומהעולם.

כדי להבליח ממצב זה של "תוהו", הסביבה מסייעת לנו לתת שם לדברים. אם אין לנו שם לדברים, אין לנו אפשרות לחשוב, לזהות, ולדבר על ישויות, או על רגשותינו. אני משערת שזו אחת הסיבות שאיננו זוכרים את ילדותנו המוקדמת. לא היה לנו עולם מושגים – שמי, כדי ל"קודד" אותם. כעוללים אנחנו לא מסוגלים לזהות בשם את החוויות שאנו חווים ואת הדברים שאנו רואים ושומעים. ו"כל", מה שנשאר  לנו הן חוויות גולמיות, חושיות – לא מוגדרות – המוכלות באמיגדלה שלנו.

במילה "זהות עצמית" מתגלה סוג של אוקסימורון. זהות, משמעה "דומה ל"… "זהה ל"… "שייך למשפחה מסוימת" לעומתה המילה "עצמית" משמעותה "אני" "שלי" "ייחודי כשלעצמי". ואכן, תהליך גיבוש הזהות העצמית כרוך בדיאלוג בין החברה שמגדירה אותנו ואת המצופה מאיתנו, לבין ההיבטים הייחודיים שבנו ההתנסויות שלנו במהלך חיינו.

תהליך זה מתגלם בצורה נפלאה בשירה של זלדה, "לכל איש יש שם".

לכל איש יש שם

לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם   שֶׁנָּתַן לוֹ אֱלֹהִים וְנָתְנוּ לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ,
לְכָל   אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתְנוּ לוֹ קוֹמָ תוֹ וְאֹפֶן חִיּוּכוֹ וְנָתַן לוֹ הָאָרִיג,
לְכָל   אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָתְנוּ לוֹ הֶהָרִים וְנָתְנוּ לוֹ כְּתָלָיו,

לְכָל   אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָתְנוּ לוֹ חֲטָאָיו וְנָתְנָה לוֹ כְּמִיהָתוֹ,
לְכָל   אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָתְנוּ לו שׂונְאָיו וְנָתְנָה לוֹ אַהֲבָתוֹ,
לְכָל   אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָתְנוּ לוֹ חַגָּיו וְנָתְנָה לוֹ מְלַאכְתוֹ,
לְכָל   אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָתְנוּ לוֹ תְּקוּפוֹת הַשָּׁנָה וְנָתַן לוֹ עִוְרוֹנוֹ,
לְכָל   אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתַן לוֹ הַיָּם וְנָתַן לוֹ מוֹתוֹ.

 משמע, לכל אחד מאיתנו קיימים כמה היבטים של זהות עצמית.

היום אני אמורה להרצות פה על זהות ו"הזהירו" אותי שאני אמורה להביא הרצאה עם כתבי יד. טוב, זה נכון, גרפולוגית צריכה להתנהג כגרפולוגית בכנס של גרפולוגים. לדבר על זהות, או זהויות, ולהראות כיצד מה שאני חושבת, בא לידי ביטוי בכתבי יד. חלקי הזהויות  האחרים  שלי לא ממש רלוונטיים לכנס הנוכחי. נכון??

אני אומרת לא! זה לא נכון!

אני עומדת כאן היום, להרצות על זהות, אבל אני עושה זאת באמצעות ביטוי סך כל הזהויות שלי, אבל במינונים אחרים ובצורות ביטוי שונות מאלה שבאות לידי ביטוי כשאני נמצאת בחיק משפחתי.  אני יכולה להשתמש בזהות ה"תפקידית" הגרפולוגית,  אבל בה בעת, לנכס אותה לעצמי ולעשות אותה על פי סגנוני האישי, תוך הקשבה להעדפותי האישיות. במקרה שלי, אני מסכימה עם תפיסת העולם של הפסיכולוגיה האנליטית, ומביאה איתי את ניסיוני בהתאם להיסטוריה האישית שלי, ולתפיסותיי את עצמי ואת העולם. והן משתנות כל הזמן.

ודוגמא לשינויים שנראים לכאורה פעוטים, אך הם שינו חלק מתפיסת העצמי שלי באופן ניכר. יש כאלה שאומרים, "הטבע, הוא דבר נפלא" כאילו הם לא שייכים אליו. אדם לחוד וטבע לחוד. כתל אביבית מושבעת, ושונאת טיולים שנתיים, גם אני חשבתי כך. היום אני מרגישה כחלק מהטבע, אני לא מפרידה ביני לבינו. אני בעל חיים, כמו כל דוכיפת מצוייצת, כלב לברדור, ואפילו כמו נשרה ולוייתנית… ולמרות שאני, כבנאדם, נחשבת ליונק שבורך בניאוקורטקס מפותח להפליא, אם תשאלו אותי, אני לא בטוחה בכלל, שזה ממש יתרון. ומה גרם לשינוי הזה? תערוכת עולמות הגוף! "סתם תערוכה".

שקופית4

כך הגוף שלכם ושלי פועל, בנוי, גידים, שרירים, שלד, רק היו חסרים שם שכבות השומן והנשמה… ולמעשה, חשבתי, אין הבדל בין התערוכה הזו, לבין תצוגות של מוזיאון זואולוגי. התובנה הזו, שאני חלק מהטבע, גרמה לי להתייחס, לבעלי חיים בפליאה, בחמלה ובהתפעלות וכ"אחים" לחיים. לשמוח עם צמחים, ואפילו להיפעם מגלקסיות רחוקות.

גם אני חלק קטן מעולם מופלא שכזה!!

שקופית5

מה עושים עם כל המידע הזה  בעניין הזהות האישית מנקודת ראות יונגיאנית ומבחינה גרפולוגית?

מרטין בובר אמר שקיומו של האדם כבעל זהות נוצר ומתעצב תוך כדי חילופי דברים עם זולתו. השיח עם אחר הוא שבונה את האדם כאישיות. לא האדם הבודד הוא עובדת יסוד של הקיום האנושי, אלא האדם המצוי בזיקה עם הזולת. העיקר בבנית הזהות הוא לא רק הקיום הפיזי שלנו. התגבשות התודעה אודות "מי אני", כאינדיבידואל, נוצרת תוך כדי קשר ודיאלוג עם מישהו אחר. ה"אחר" יכול להיות שונה ממני, הוא יכול להיות דומה לי, כל עוד הדיאלוג מתקיים, מתעצבים חלקים שונים בזהותי כאדם.

גם לקאן דיבר על תהליך ה"מראה", כפי שהפרט משתקף בעיני האחרים, כתהליך לו זקוק האדם כחלק מהתפתחותו, מהיותו עולל ועד גיל זקנה. כמעט כל יכולת שלנו, כרוכה בלמידה, ולמידה פרושה אינטראקציה עם הסביבה. תינוק לא נולד עם ידיעת שפה, שלא לדבר על הכתיבה. הוא נולד ומפתח יכולות אשר יסייעו לו ללמוד שפה ולכתוב. איך ידבר, איך יכתוב ומה יכתוב, זה כבר תלוי בו.

 כלומר בניית הזהות נעה על הרצף שבין האינדיבידואלי לבין החלק החברתי. במהותה היא נבנית באמצעות תהליכים המתרחשים בכמה כיוונים העשויים להיות מנוגדים לזה לזה. מצד אחד, אדם מאמץ לעצמו זהות הקשורה לקבוצה אליה הוא שייך. הוא זקוק לה כדי לעצב את זהותו. לכן, הוא עשוי להזדהות עם הוריו, אחיו, משפחתו המורחבת והחברה בקרבה הוא חי. יתכן שלא יהיה לו קשר אישי עימה אך הוא מזוהה כאחד ממנה – לדוגמא: להיות ישראלי. להיות איש צבא, להיות אדריכל. מאידך, הנפש מבקשת להיות ייחודית ומזוהה כמיוחדת ואין בלתה. ב"יונגיאנית" ' כפי שפורסם בספרי "נכתב בנפש" אנחנו מדברים על תהליך האינדיבידואציה. להיות "אתה עצמך", שאין שני לו אך בה בעת, חלק מהעולם, ומהאנושות, לדורותיה ועל המשותף בין התרבויות השונות.

אף שלפרט כמיהה להיות "הוא ולא אחר", התפיסה של "מי אני?" היא דינמית, משתנה, וחלים בה שינויים כתוצאה  מחוויות חיים משמעותיות: הגירה מארץ לארץ, למידת מקצוע, אלמנות, גירושים, שכול, יתמות, מחלות, התעשרות, סבתאות, כל אלה יוצרים ארגון מחדש של מחשבות, הרגלים,  וגישות. ואעיז לומר, שחלק מהחוויות הקשות של אובדן שתיארתי, עזרו לאדם להשתחרר מדפוסים שהפריעו לו להתפתחות. ומי שהתאלמן, לצד העצב וכאב הפרידה, הוא לאט לאט מרגיש משוחרר מהמחוייבות להשקיע בבן הזוג ולהשקיע יותר בהתפתחות העצמי שלו, מבלי להרגיש אשמה. אני מכירה לא איש אחד או שניים, ששכלו בנים, ודרך השכול הזה, מצאו נחמה בעשייה בעלת משמעות וערך עצום.

כי כזו היא הנפש הבריאה על פי יונג. היא בנויה באופן כזה, שהיא שואפת להתפתח, לגדול, לכלול בה היבטים חדשים שלא היו גלויים בפניה באופן מודע, עד יומינו האחרון. על אף העובדה שגורשנו מגן העדן, והחיים הם קשים ומכאיבים לעיתים עד אימה.

למרות זאת, ואף על פי כן, יונג טוען, האדם נדחף באופן טבעי לתהליך האינדיבידואציה – קרי, להיות בקשר עם המציאות באמצעות ה"אגו", לעורר את הארכיטיפים הרדומים בנפשו, את החלקים הגבריים והנשיים, את הזהות המינית שלו, את השתנות החווייתית שלו מהיותו "פיטר פן צעיר לנצח" ל"זקן החכם" (במקרה הטוב)  ולמלא את אותם ארכיטיפים בתכנים בהתאם להתנסויותיו, ולהפכם כחלק בלתי נפרד ממנו. התהליכים האלה דורשים דיאלוג מתמיד בין תפיסת האגו את המציאות, לבין ה"עצמי" המאחד את כל ההבטים המודעים והלא מודעים של הנפש.  לא פחות חשוב ומעצב הן החוויות הקשורות למפגש שלנו עם חלקים מתכני ה"צל". אותם חלקים מודחקים שלא הלמו את ה"מודלים" אותם חיקינו, שלא הלמו את דרישות החברה, שארבו שם בחשכת הלא מודע. חלקם הם כשרונות ואוצרות שלא ידענו שקיימים בנו, וחלקם אמיתות מביישות אודות עצמינו. את כולם אנחנו חייבים לקבל ולנכס אותם כחלק מעצמינו, אחרת לא תהיה בנו חמלה , הבנה או מחילה לחולשות אחרים. זוהי מלאכת יצירה עצמית עשירה ומעשירה, כרוכה במסע לא קל, אבל הוא "שווה את המאמץ".

חלק מאיתנו לא רוצה לעשות את המאמץ הזה. והאדם אומר לעצמו, "הכל בסדר כפי שהוא, ואין צורך לשנות או לגדול. למרות שדברים אינם הכי טובים שאפשר, והחיים לא ממש מספקים, כפי שרצינו שיהיו, עדיף שלא לעורר את ה"מתים" – ובאמת, החלקים האלה, שלא נוגעים בהם – הם מתים. חלק מאיתנו מת.

אחת מהדרכים המוכרות והנפוצות ביותר לשמור על ה"מתים" היא באמצעות הסתתרות מאחרי "פרסונה"= שבמהותה היא תפקיד בעל התנהגויות חברתיות מוסכמות. הגדרת התפקיד יכולה להיות מתוחכמת, היא יכולה להיות פשטנית, אבל היא סרה טוטאלית למשמעת הקודים החברתיים. כל מה שלא מתאים לתבנית, מושלך ל"צל" מודחק, מושלך על אחרים. כך שוטר מתנהג לאשתו, לחבריו, לילדיו, כשוטר מכה, קפדן ומעניש, עד שאחד מילדיו רוצח אותו… אדם כותב בכתב דפוס , הכתב שלו נראה מסודר, כחיילים, הכל נשלט, הכל צפוי… כמעט… עד שהוא מתגלה כרוצח סדרתי.

שקופית9

אמנם לא כל כתב פרסונה מכסה על אישיות אלימה, אבל כל כתב פרסונה, או כזה המתקרב להיות כזה, תמיד מזכיר לי תפאורה של מערבון מתחילת שנות השישים. רואים רק את חזיתות הבניינים, כל השאר, מאחור, ריק לגמרי. כלומר, האדם אינו מודע לחלקים אחרים בנפשו, הם לכאורה, לא קיימים, עד שהם פורצים בצורה מפתיעה.

במקרה של הזדהות יתרה עם התפקיד, (עם הפרסונה) הזהות העצמית היא חד מימדית. כפי שבאישיות אין גמישות ואין השתנות ודינמיות, כך גם נראה זאת בכתב היד.. הכל קפוא. הכתב יכול להיות קרוב לתקן מבחינה צורנית, למרות שמדובר באדם מבוגר, הוא יכול להות מקושט, לעיתים עד כדי גיחוך. כל הסגנונות השונים האלה  מעידים על סגנונה של "הפרסונה" אך לא על המהות הפנימית הייחודית של הפרט. שכן זו מוסתרת מעין הציבור, ולעיתם קרובות אף מהפרט עצמו.

שקופית10 שקופית11

כפי שניתן להבחין, הכתבים נראים שונים זה מזה, שכן כל אחד מהכותבים בחר ב"מסיכה" המתאימה לו. אך המשותף לכולם הוא החנקת התנועה על ידי התמקדות יתר על צורת הכתב.

אופציה הפוכה לזו, של דבקות בפרסונה: קרי דבקות בהגדרת תפקיד וצפיית החברה להתנהלות על פי התפקיד הזה, יכולה להתרחש ברצף בין שני מצבים: בין "דחיית פרסונה" בשל העדפת האינדיבידואליזם על פני מוסכמות חברתיות, לבין חוסר יכולת נפשית לקיים אורחות חיים המקובלים בחברה, בשל חולשת האגו.

 במצב הראשון, אדם יודע מה מצופה ממנו, אבל הוא מסרב לציית להגדרת התפקיד שלו.  חשוב  לו יותר לפתח את ההיבטים האידניבידואליים שלו, הוא מוכן להילחם על שלו עד חורמה, ובלבד שיחיה את מה שהוא חווה כ"אמת של עצמו". מצב זה, של דחיית פרסונה אומר : "הזהות שלי, אינה תלויה בדיאלוג שלי עם הסביבה, לגבי מה מצופה ממני. אם כבר, אני אכתיב לה, ולא היא לי"… יש בעמדה הזו סכנה די גדולה..כל עוד היא עמדה אוטנטית, היא מסייעת לאדם לבטא את עצמו וייחודו, הוא פעיל, מונע  מתוך תחושה של ייעוד וחופש מכבלים להם הוא אינו מסכים.  הוא עלול לפגוע בקרובים לו, הוא עלול לנהוג בצורה אגרסיבית, ולא מתחשבת.

שקופית12

לא זו בלבד שהכתב אישי ולא קריא, תמונת הארגון אינה מתחשבת במקובל, אלא באופן בו רוצה פיקסו למלא את הנייר. תנועת הכתב סוערת, פורצת את גבולות הנייר, זוויות קשות, אימפולסיביות, כל אלה אומרים "אני מי שאני, עושה רק מה ואיך שאני רוצה" ומגיע לי!

אבל יתכן שהגישה הזו, של "צפצוף על כולם" ו"כולם קטנים עלי" היא גם סוג של "פרסונה", כלומר, הצגה עצמית שקרית, אשר נועדה להסתיר קשיים רגשיים ופגיעות נרציסטיות. מקרה כזו מוכר לנו מהתנהגותו ומגורלו של דודו טופז ז"ל, שחשב שהוא הכי מוכשר והכי מגיע לו, וכל מי שעומד בדרכו, חייב לשלם על כך. כך, אישיות נרציסטית פגועה, שקיים פער עצום בין האדרה עצמית של האישיות כלפי חוץ, וחוויות, לעתים לא מודעות, של אפסות, חוסר בטחון וצורך מתמיד באהבה ובחיזוקים, הזהות העצמית  הופכת בקלות  ל"היבריס" שאחת דינה – נפילה "מאיגרא רמה לבירא עמיקתא".

כאמור, דחיית הפרסונה יכולה להתרחש גם כתוצאה מחוסר כוח של האגו לעמוד בדרישות המציאות. אדם שאמור לפרנס את עצמו, אמור לצאת מהמיטה, לעבוד, לעשות את המצופה ממנו. מי שאינו מסוגל לעשות זאת, יכול להיות מדוכא מאוד, סואיסידאלי, הוא מי שסובל מהפרעת אישיות, שאינה מאפשרת לו מגע וקשר אמיתי עם המציאות ודרישותיה. האגו אינו יכול לתפעל את הפונקציות השכליות באופן ממוקד, להתחבר לרצון, למשמעת עצמית, להתמדה, ולכלים שמסייעים לאדם לתפקד באופן פעיל ויעיל בחברה.

שקופית13

אדווארד מונק, הצייר הנורבגי המפורסם, היה מוקף במחלות ובמקרי מוות רבים במשפחתו. גם הוא סבל ממצוקות רגשיות רבות, אשר באו לידי ביטוי באמנות שלו. אולם היה שלב, בו לא היה יכול היה לשאת את סבלו ולתפקד בצורה סבירה, ולכן אישפז את עצמו. בכתב היד נראה חורים בעריכה, חוטיות ה"ממוססת" את האזור האמצעי עד כדי אפסות. וכך הכתב נראה כחוטים משוכים, משתרכים ללא כל אנרגיות לרוחב הדף.

דוגמא לכתב פרסונה, כתב "מאופר" צורני ומקושט, של מרלין מונרו, אשר בעקבות סבלה וחוויות הפערים בין הדימוי החיצוני שלה (כפרסונה סקסית, מפתה, בלונדינית ולא במיוחד חכמה) לבין חוויתה את עצמה כאישה – ילדה, שנזנחה אין ספור פעמים, שהיתה זקוקה בצורה נואשת למישהו שיטפל בה, שיעודד, יקשיב, לילדה שבה. הפער הזדה, בין הפרסונה לבין המהות הפנימית, גרם לתחושות של ריקנות, אותה נאלצה מרלין מונרו למלא בסמים, באלכוהול ובאמצעים שונים שיטשטשו את כאביה. עד שתהמוטטה וקרסה "הפרסונה", והיא נותרה שבר כלי.

שקופית14

ולמה אנחנו מתכוונים בקביעתנו שהפרסונה האינטגרטיבית לאישיות?  אנחנו למעשה אומרים שבאדם פעילות כמה פרסונות = תפקידים, המתכתבות עם הסביבה באופן הרמוני, ומתקיימות בתוך הנפש כצירוף של חלקי הקליידוסקופ.

נביא לדוגמא את כתב ידו של קרל גוסטב יונג, וההשתנות שעבר על פני כמה עשרות שנים. בחלק מהכתבים השינויים בולטים יותר, בחלקם פחות, אך נבחין בכתב טבעי, קולח, בעל קריאות בינונית (לעיתים קשה). כל אלה מעידים על זהות עצמית דינמית, גמישה ומשתנה, לאורך השנים.

שקופית8

פרסונה אינטגרטיבית נוכל למצוא גם בכתב העברי כאן. הצורות אישיות, הכתב בעל תנועה ספונטנית וטבעית, תמונת הארגון טובה. כל אלה מעידים על אדם החי את עצמו בצורה אותנטית וטבעית.

שקופית15

ואם נמשיך עם דימוי הנפש הבריאה לקלידוסקופ: הגליל מייצג את האגו – הוא האמצעי לשיח המתנהל עם השינויים שחלים במציאות חיינו. מדי פעם, מסתובב הגליל, אנחנו מסיימים צבא, סיימנו לימודים, נישאנו, ילדנו, למדנו מקצוע, התייתמנו, הפכנו לסבאים, אנחנו כבר לא זריזים כפי שהיינו, וכך,  בכל מעבר כזה, בו מסתובב הגליל, חתיכות הזכוכית בקליידוסקופ, משנות את מיקומן, מתקבלת תמונה שונה, ועימה משתנה אופן ההסתכלות שלנו על העולם.

הגליל תמיד אותו גליל, וחתיכות הזכוכית הן אותן חתיכות…וכל המנגנון הזה פועל על פי חוקים פיסיקליים, ויצירת תבניות  שאפשר להקביל אותם לתפקידו של ה"עצמי", הפועל על פי חוקיות המאחדת בין תפקוד הגליל, ופיסות הזכוכית המוכלות בו.

במצב של דבקות בפרסונה,  צינור הקלידוסקופ קבוע, הזכוכיות דבוקות לדפוס מסוים ותו לא??  אין קסם בקלידוסקופ כזה.

הקלידוסקופ הוא מכשיר נפלא ומרהיב בעיני. התמונות המתגלות מבעד לעינית של גליל הכולל מראות וחלקי זכוכית או פלסטיק צבעוניים, מרהיבות ומפתיעות. כך גם נפש האדם, היא קסומה, מפתיעה, בנויה מאורות ומצללים, צומחת לעיתים דרך כאב, לעיתים דרך שמחה, אבל לעולם משתנה…

והנה לכם קישור מעניין להרכבת קליידוסקופ אישי תחת הכתובת:

https://www.youtube.com/watch?v=zCFdLrXI3yM

מאחלת לכם צפייה נעימה!

הסירו את דיוקנאות אנשי הרוח מעל שטרות הכסף!

הפוסט הזה אינו כולל מידע גרפולוגי, אך הוא עוסק בנו, כאנשים וכחברה.

art with money  

מי זוכר איזה דיוקנאות מודפסים על שטרות של 20, 50, 100 שקלים??? 

אני מתערבת איתכם, שרובינו לא זוכרים… מה זה משנה כבר, כסף זה כסף, זה כסף. כן, גם אצלנו במקורות נאמר ש"עני חשוב כמת" ואני לא מחדשת דבר כשאני אומרת שבלי כסף אתה כמעט ולא יכול להסתדר בעולם, אלא אם כן אתה נזיר בודהיסטי…

אני חושבת שלא אגזים אם אומר שיש אוכלוסיות רבות, בעיקר בעולם המערבי עבורן כסף הוא האלוהים החדש. אנחנו עובדים בשבילו, אנחנו שופטים אנשים במדד של "עשרת האנשים הכי עשירים" במדינה, בעולם.. ושמים אותם על דוכן, מורמים מעם. אותם עשירים "זוכים" לחנופות, להטבות, וחלקם נידונו לחיי בידוד וחשד מתמיד, ושואלים את עצמם האם "X באמת חושב שאני נפלא, או שהוא רוצה בקרבתי רק בגלל הכסף שלי?"..

כסף, עם כל נחיצותו, הוא הדבר המלוכלך ביותר בעולם. פיזית ורעיונית.

פיזית, אתה אף פעם לא יודע, כמה ידיים עבר השטר שנח בארנקך ה"נקי"?? לא פעם ולא פעמיים פורסמו מחקרים המציינים כי כמות החיידקים המזיקים הנדבקים לשטרות הכסף, היא אדירה!! בשנת 2008 נעשה מחקר שגילה שרידי קוקאין על שטרות שנחו בארנקם של אנשים תמימים… איך הגיעו לשם? פשוט, ישנם אנשים ה"מסניפים" קוקאין באמצעות שטרות מגולגלים. תארו לעצמכם איזה "חבר מביא חבר" מגיע אליכם, לאחר שהשטר התמים בילה אצל מוכר עופות בשוק, או עבר תחת ידיו של אינסטלטור שזה עתה שיחרר סתימת ביוב… מפחיד לחשוב על זה, אבל נחיצותו של הכסף גורמת לנו להדחיק את מדגרת החיידקים שמתחממת ומתרבה בכיסנו.

money

כסף גם "מעוור עיני חכמים" אמרו חכמים מאיתנו. אפילו את דרעי הוא עיוור, תארו לעצמכם 🙂 ואני שואלת שאלת תם, כנראה: למה לעורר את מחול השדים של המקופח הספרדי מול האשכנזי דווקא בנושא שטרות כסף? הלא השיפוט העדתי הולך ופוחת בעולם החילוני. אך בעולם החרדי הוא עדיין חי ובועט! הקריאה הזו, של דרעי, ל"צדק ושוויון חברתי" באמצעות טענה שאנשי רוח ספרדים לא מופיעים על שטרות הכסף מעוררת בי גיחוך. היא דמגוגית, היא מפלגת ובעיקר היא ממש לא חכמה.

אני, במקום כל אנשי התרבות והרוח, אלה התומכים בבחירה הנוכחית של הדיוקנאות שנבחרו, כמו גם דרעי ושאר ה"זועקים חמס" בשם הקיפוח העדתי במקרה הזה, הייתי פועלת להסיר את דיוקנאות חשובי אנשי הרוח שלנו, מלככב על שטרות כסף. האם היה רוצה דרעי שיופיע דיוקנו של רבו, הרב עובדיה יוסף, לאחר שחי את 120 שנותיו, על שטר כסף? אני לא הייתי רוצה בזה.. ולא, זה לא בגלל שהוא חרדי וספרדי רחמנא ליצלן. אפילו אני, החילונית הגמורה, שמרגישה לפעמים שעולה בי קבס נוכח "אמרות השפר" של הרב עובדיה יוסף בדרשותיו, יודעת שהוא איש רוח בעל השפעה עצומה על הפסיקה היהודית המודרנית ואף על החברה הישראלית. יותר מזה, אני חושדת שגם הרב עובדיה יוסף לא היה רוצה בזה. גם אם היה שטר של 10,000 ₪, שערכו הכי הכי נחשב..

כסף הוא סמל פעיל בעולם חומרני וחף משאר רוח. הרעיון לשלב בין הרוח והחומר בנושא שטרות הכסף, כדי להודיע ל"עולם" שמעבר לחומר מתקיים עולם של אנשי רוח, שגם הוא זקוק לאותות הערכה, הוא בעיניי ניסיון ל"נקות" ולקשט אותו.

מדוע שישכון ויפאר דיוקנה של רחל הענוגה על שטר כסף מטונף? ומדוע לאה גולדברג, שעל בירכי שיריה וסיפוריה גדלו דורות של ילדים, תהיה חלק בעוולות שאנשים עושים בגלל כסף??. וכמה אמנים ואנשי רוח החיים היום בינינו, וכאלה שכבר לא, ששיוועו לתמיכות כספיות כדי להמשיך ולהתקיים בכבוד?? ומה עם קיצוצי התמיכות האבסורדיות במוסדות התרבות, התיאטראות, תעשיית הקולנוע, ומה עם אנשי רוח, סופרים, משוררים, ופילוסופים שזו "תורתם וזו אומנותם" ?? מדוע עלינו לקרוא, מעת לעת, כתבות אודות סופרת מהקולות החשובים בעולם הספרות, שמוכרת את רכושה כדי להמשיך לחיות וליצור? ומה על אמנים ואנשי רוח שזקנו ואין בכוחם להתקיים בכבוד, כי גם לא חיו בכבוד מבחינה כלכלית?

לא! שטרות הכסף אינם ראויים לעיטור של אנשי רוח, והם אינם מוסיפים לאנשי רוח כבוד. קיימות דרכים הרבה הרבה יותר מכובדות, נקיות – פיזית ומוסרית – להנציח את זכרם של אנשי הרוח שתרמו לתרבותנו!

אני מציעה, שכל עוד אנחנו לא מדינה שתומכת בתרבותה וביוצריה, כעל ערך, אל לנו להתהדר בכשרונם של אנשי הרוח. שישבו טובי המעצבים בארץ ויתרמו משאר רוחם לתאר את הישראליות ואת נופיה ואת הישגיה, מבלי לשים "נזם זהב באף חזיר"…בצורת דיוקנאות של אנשי רוח, חילוניים או דתיים, ספרדים או אשכנזים על שטרות הכסף הישראלי.
הלא אמרנו, כסף הוא כסף. בוא נראה, לפחות, מה הוא, כמטבע עובר לסוחר, איפשר לנו כחברה להשיג.

שטרות

קורס בבחינת זיופי מסמכים וגרפולוגיה משפטית

                     

                                       ,iscope

   קורס בחינת  מסמכים וגרפולוגיה משפטית

תוכנית תלת שלבית בת 200 שע"א

 הגרפולוגיה המשפטית עוסקת בזיהוי כתבי יד וחתימות על גבי מסמכים שונים אך היא מהווה רק חלק מענף כולל הנקרא בחינה פורנזית (משפטית) של המסמכים.

 גם אלה המכנים עצמם כגרפולוגים משפטיים חייבים לגלות בקיאות בתחומים נוספים של בחינת המסמכים גם אם הם אינם עורכים את בדיקות המעבדה בעצמם. כשאנו בודקים כתב או חתימה לגביהם נטען שזויפו, לא ניתן להתעלם מהמסמך עליו נכתבו. כך, בפני הגרפולוג המשפטי עולה מערכת שאלות אודות המסמך בכללותו החשובות ביותר לאבחון זיופים: האם סביר שמסמך משנות הארבעים נחתם בעט כדורי?  האם למכונות צילום ולמכשירי פקס טביעת אצבעות משלהם? מהן צורות הזיוף השגורות על הזייפנים? מהם אמצעי הבדיקה והמכשור העומדים לרשות הגרפולוג המשפטי ובוחני המסמכים כיום?

 מטרות הקורס:

 כידוע, כיום ניתן לקבל הדרכה מסודרת בשטח בחינת המסמכים וגרפולוגיה משפטית רק באמצעות גופים ממלכתיים, כגון המחלקה לזיהוי פלילי במשטרה. אך היות ופועלים בשוק גם אנשים שאינם יוצאי גופים אלה, מן הראוי שגם הם יקבלו מידע מקצועי מעודכן. הקורס נועד להרחיב ולהעמיק את השכלתו של הגרפולוג ונועד להכשיר אנשים לעסוק בהיבטים שונים של בחינת מסמכים ולעסוק בגרפולוגיה משפטית באופן מעשי.

בין הנושאים שילמדו:

1. הקניית ידע בתחומים שונים של בחינת מסמכים: סוגי נייר ודיו, השוואות מסמכים מצולמים, סימני זיהוי של מדפסות שונות, חותמות, ושימוש בטכנולוגיות אבחון חדשניות.

 2. הקניית ידע והתנסות אישית בתחומים שונים של הגרפולוגיה המשפטית – נעסוק בנושאים כגון: הפיזיולוגיה של הכתיבה והשפעתה על כתב היד, השפעת גורמים חיצוניים  ופנימיים על וריאציות כתיבה אותנטיות, סימנים כתב וחתימה מהותיים לעומת סימנים זניחים. סוגי זיוף שונים וזהויים.

 3. הקניית ידע וניסיון בכתיבת חוות דעת מומחה והכנת העדות לבית המשפט. מבנה חוות דעת מומחה, הכנת חומר לעדות בבית המשפט ועמידה בחקירה נגדית. פסיקות, ושימוש במאגרי מידע משפטיים.

מערך הלימודים מורכב מחומר לימודי ברמה מקצועית גבוהה ותתקיימנה סדנאות והתנסויות מעשיות. כמו כן, נכללים שני ייעוצים פרטניים, לליווי בעבודות משפטיות, אשר יוגשו מטעם משתתפי הקורס לגורמים שונים.

 תנאי קבלה:

1. ניסיון של חמש שנים לפחות בעבודה מעשית בגרפולוגיה.

2. אישורים על לימודי גרפולוגיה.

3. צירוף קורות חיים  בכתב יד על נייר חלק.

4. היעדר עבר פלילי לרבות העובדה כי למיטב ידיעתו של הנרשם לא תלויים או עומדים נגד תביעות פליליות.

5. דבורה הראל שומרת על זכותה לקבל ו/או לדחות מועמד על פי שיקול דעתה הבלעדית.

 מבנה הלימודים:

תכנית תלת שלבית:

1. בשלב א' יתקיימו 10 מפגשים בני 4 שעות אקדמאיות כל אחד.

2. בשלב ב' וג' יתקיימות 20 מפגשים בני 4 שעות אקדמיות בכל שלב, במהלך השנים 2013- 2014

3.תנאים הכרחיים למעבר משלב לשלב: נוכחות ב- 80% מהמפגשים, הגשת תרגילים ועבודות, הצלחה בבחינות ובעבודות במהלך ובסוף כל שלב.

4. תעודה תוענק רק  למי שישתתפו בכל השלבים ועמדו בכל החובות שפורטו לעיל.

5. קיום הקורס תלוי במספר מינימלי של משתתפים.

 מחירים:

שלב ראשון: 7500 ש"ח + מע"מ (250 ש"ח + מע"מ לפגישה)

מחירי כל שלב, מהשניים הנוספים,  9850 ש"ח +מע"מ

ניתן לחלק את הסכומים הנ"ל לתשלומים מדי שלב.

השלבים כוללים את כל הידע הנחוץ להתחיל לעבוד בתחום.

מספר המקומות מוגבל. הקורס יתקיים ברמת השרון אחת לשבוע בימי רביעי, בין השעות 17:00 – 20:00.

 הלימודים יחלו ב 29.5.13 עד 31.7.13. לאחר חופשה במהלך חודש אוגוסט, נמשיך את הלימודים אחרי החגים.

 אודות דבורה הראל:

דבורה הראל, מבכירי הגרפולוגים בארץ, בעלת מוניטין בהוראה ובבניית תכניות לימוד בתחום הגרפולוגיה, עוסקת בגרפולוגיה משפטית למעלה מ 20 שנה. מעבר לחברותה באגודה לגרפולוגיה מדעית ישראל, נבחנה בתחום בחינת המסמכים מטעם ארגון בוחני המסמכים של ארה"ב .NADE  דבורה הראל משמשת כמומחית מטעם בתי משפט ברחבי הארץ, מבצעת בדיקות ומגישה חוות דעת מומחה לעורכי דין וחברות העוסקות בחקירות משפטיות, פיננסיות ואחרות בארץ ובחו"ל.

לקבלת פרטים נוספים ניתן לפנות לדבורה הראל בטלפון 054-4252314

תארו לכם: מה היה קורה כש"כאן שלי" היתה פוגשת את מגי…?

margaret pic

אתמול, הלכה לעולמה, דיים מרגרט ת'אצר, מי שהיתה ראש ממשלת בריטניה בין השנים 1979 – 1990, היא כונתה "אשת הברזל", ולא בכדי. ת'אצר היתה "מלכת ההפרטה" וכל אימת שיכלה להילחם בערכים סוציאליסטיים, עשתה זאת  בכוחנות ובעקשנות בלתי מתפשרת. ב 11 שנות כהונתה כראש ממשלת בריטניה (היחידה עד כה) היתה אישיות מרכזית בפוליטיקה העולמית, והייתה מעורבת  ופעילה מאוד בשינויים הכלכליים והפוליטיים שהתחוללו במערב כולו.

אבל, לא לשם תיאור פועלה "התכנסנו" כאן היום, אלא לשם ניתוח כתב ידה.

 margaret thacher

                                   כתב ידה של מרגרט ת'אצר

מי שלא ראה כתב יד של הטיפוס התשוקתי ה"קלאסי" של לה-סן, עכשיו יש לו הזדמנות מעולה! ולכן אמקד את ניתוח כתב ידה על פי תורת הטיפוסים הזו.

הטיפוס התשוקתי הוא ה"חזק" מכל הטיפוסים, בתורת האופי של לה-סן. חוברים אצלו להט, עשייה, שליטה עצמית, "ריצה למרחקים ארוכים" לצד התמודדות אגרסיבית וחוסר סובלנות לכל מה שמעכב אותו או מתנגד לו בדרכו. תכונות אלה אפיינו, גם את דיים ת'אצר. היא נדחפה בדחף פנימי בלתי נכבש לעשות ולהתקדם  על פי עקרונותיה, לא סבלה חיים על מי מנוחות לא יכלה לשאת בזבוז זמן, וכמו כל טיפוס פעיל, בוודאי שלא נרתעה מהתמודדויות עם קשיים. והתנגדויות ואכן, בתקופתה רבו ההפגנות נגדה ונגד מדיניותה, והיא המשיכה בשלה.

הפגנה בימי ת'אצר

                             הפגנה אחת מיני רבות, נגד ת'אצר ומדיניותה

כטיפוס תשוקתי במיטבה, אנו מוצאים אצל "גברת הברזל" פעלתנות ממוקדת, (קיצור קשירות, הפשטות בכתב, מהלך שורות עולה) חתירה ליעדים, וסילוק כל גורם העומד בדרכה, ללא סנטימנטליות או היסוס. שכלתנותה, פיקחותה ויכולת ההבנה החדה שלה (כתב ער, מופשט, יעיל, תמונת ארגון טובה ורווח גדול בין שורות) אפשרו לה לקלוט במהירות את התמונה בכללותה. וכמי שניחנה בחוש היסטורי, היא תכננה, כיוונה, ויזמה מהלכים תוך שהיא מבינה את השלכות פעילותה גם לטווחי זמן ארוכים.

"תשוקתית" בכל רמ"ח אבריה,  היא הייתה בעלת כושר מנהיגות וחדורת תחושה של שליחות וחשיבות עצמית (קו מוזן, מוצק, סיומי קו גדומים, קווי T גבוהים וארוכים, אות  ראשונה גדולה, והדגשת חתימתה) למרות שדאגה להיות לבושה בלבוש נשי, ובתסרוקת מוקפדת של גברת (לא רואים את התסרוקת בכתב 🙂 היא הייתה ה"בוס", על פיה יישק דבר. ובזכות בטחונה בצדקת דרכה, היא  הייתה מסוגלת לגייס אנשים שילכו אחריה, מהם דרשה נאמנות מוחלטת. לעומת זאת, היא גילתה חוסר סבלנות וסובלנות בולטים , כלפי המתנגדים לה, כלפי אלה שהיא תופסת כמשתהים כמסרבלים את הדרך. ובעיקר עוררו את חמתה להשחית אלה שגילו חוסר אכפתיות, חוסר אחריות ומחויבות לה או למטרה אליה חתרה.

באותה מידה שהייתה אישה חזקה, הייתה פגיעה ורגישה לכבודה. ואת מי שפגע בה מרגרט לא שכחה.. נטרה טינה "על שילשים ועל ריבעים".. מי שלא הסכים איתה, היה אויב שלה. חד וחלק. השוט שלה היה מוכן לשליפה, ברגעי חולשה של היריב, בעיניה היה מוצדק להשתלח במי שזלזל בה או בדעותיה.

מארגרט ת'אצר אמנם נמנתה עם הטיפוס התשוקתי, אך תשוקתה היתה לכח, לשפעה, להוציא רעיון ותפיסת עולם אל הפועל… ועל אף דמויה הנשי, משהו, קשה היה לומר עליה שתשוקות מיניות  והתנהגויות נשיות ורכות היו הצד החזק שלה. אלה לא ממש עניינו אותה, אלא אם היו כלים להשגת מטרותיה. הגינונים, הלבוש, התיכשוט, הכל היה מחושב ומוקפד, להדגשת מעמדה ולקידום ענייניה.

ולסיום, ברצוני להמליץ בכל לב, על צפייה בסרט "אשת הברזל" שבו מככבת מריל סטריפ. הסיפור אינו מרתק או מפתיע, אבל המשחק של סטריפ, האיפור, הצילומים.. כל אלה המחישו את הווייתה של ת'אצר,  באופן גאוני ממש!

merryl streep

                                         מריל סטריפ ב"גברת הברזל"

מורשת אבא – לזכר יום השואה – חיי!

 

 

פוסטר של אבא

כרזה בעיצוב שמואל גרונדמן, משנות החמישים

יום, ערב יום השואה, אחרוג ממנהגי, ואכתוב מעט פרטים אישיים אודות ניצול שואה אחד – אבי – שאם היו אומרים עליו שהוא ניצול, הוא היה שורף פיוז!

נכון, רוב משפחתו נספתה בשואה. נכון הוא ראה וחווה זוועות בכמה וכמה מחנות עבודה והשמדה. נכון, הוא סבל מסיוטי לילה, נכון, אוכל לא זורקים, והמזווה שלנו תמיד היה מלא עד להתפוצץ שלא יחסר… ולא מכניסים כלב זאב הביתה, וגם לא נועלים מגפיים שחורים, אפילו שזה הכי IN, ועוד היו התפרצויות זעם. פוסט טראומטי טיפוסי – שסירב להרגיש כך. שסירב להרגיש קורבן, שהיה נחוש לבנות את עצמו מהאפר במלוא החיות והיצירתיות.

שמו היה שמואל גרונדמן. (1924-1981) הוא עלה ארצה לאחר ששהה במחנות עקורים באירופה, עד שהגיע למשקל סביר… ומיד כשעלה, גויס לצבא להילחם על הגנת ירושלים, ונפצע מכדור ברגלו, אך לא היה גאה ממנו, שלחם , ועוד בעד ירושלים…

ולאחר מכן, החל ללמוד גרפיקה ואמנות בבצלאל, היה תלמיד מחונן, התאהב ביפה שבנשים בבית הספר, ונישא לה.

אבא בצלאל ןאנח

 

כתב ידו של אבא מאחרי תמונה, שיעור בבצלאל, וה"חבילה" החדשה תוספת למשפחה

בזכות מלגה נסע להמשיך את לימודיו בלונדון, וחזר ארצה עם חבילה חדשה. אני. בתו הראשונה. אחרי נולד אחי, אהרון פנחס, סוףסוף נצר לשם משפחתו.

במהלך חייו הוכרה טביעת האצבע האמנותית שלו בכל מפעל חשוב בארץ. והוא היה מעורב בארגון התצוגות ב"יד ושם" הישן, כמו גם במוזיאון "לוחמי הגיטאות", ועוד הייתה ידו נטויה והספיק, לפני פטירתו בטרם עת, לקחת חלק בעיצוב התצוגות בבית התפוצות.

למרות שהוא מיעט מאוד לדבר על מה שעבר בשואה, למדתי ממנו הרבה מאוד שעורים. חלקם כואבים, אבל רובם תאבי חיים. אין טעם לבכות עוד ועוד, אין טעם לחפור איך היה יכול להיות, תסתכלי קדימה, תחיי, תיהני ממה שיש, ואם אפשר "עוד תוספת" תדאגי שזה יקרה. לא ממקום של "אכול ושתה כי מחר נמות ממילא" אלא:

כל עוד את חיה, חיי!!! חיי הכי טוב שאת יכולה!

                                        עץ של תקווה

והערב, למרות שהוא לא היה מן הנספים, אני מדליקה נר לזכרו. לזכר האומץ, התקווה , ניצול החיים עד תומם, הכריזמה ואהבת החיים שלו!

אבא, היכן שלא תהיה, אני אוהבת אותך!

פוסטר של אבא 2

מבן גוריון ועד צ'ה גווארה – סיפורם של מהפכנים ומנהיגים מופנמים

בהמשך לדיון שהתקיים בעקבות הפוסט הקודם על מרטין לותר קינג, והתגובות שהובעו שרבים מהמהפכנים חייבים להיות מוחצנים כדי להשפיע על ההמונים עד כדי אקסרטראווגנטיות. והשבתי שזה ממש לא חייב להיות כך. וחיפשתי אישושים כתובים לכך.

בתחילה, נזכרתי "קרוב לבית": נזכרתי בכתב ידו של בן גוריון, שהיה איש לוחם ובעל חזון, שכתב היד שלו מצ"ב בזה.  על פי כתב ידו הוא נמנה עם טיפוס הרגש המופנם עם חישה חזקה כמסיעת. משמע, היה איש בעל עקרונות חברתיים מוצקים, פעל לאורם, וניתב את דרכו במעשים תכליתיים וביטויים באופן בלתי מצועצע. אם כי בלהט. כתב ידו לא היה גדול, את חתימתו היתה בהחלט בולטת. ולא ניתנת להתעלמות .

כתב יד של בן גוריון

                                                        כתב ידו וחתימתו של דוד בן גוריון

וכתב ידו של מנהיג בן דורו, שהיה יריבו של בן גוריון  עד שהאחרון סירב לנקוב בשמו וכינה  אותו "חבר הכנסת שיושב ליד ח"כ באדר". מנחם בגין.

מנחם בגין, שהיה לוחם אידיאולוגי אמיץ. שנאומיו היו חוצבי להבות, אבל הוא עצמו היה מופנם  וצנוע "לתפארת". על פי תורת הפוטנציות של ישראל אודם, נמנה  מנחם בגין עם הטיפוס הרפורמטורי, המונע לחולל שינויים ורפורמציות, על חשבון צרכיו הרגשיים והאישיים האחרים. הוא היה נחוש ומשקיע ולוחמני ולא גמיש. אך אלו מאיתנו שזוכרים אותו נואם מעל דוכן הכנסת, או בככרות הערים,  בפאתוס, בטקסיות "פולנית" ובתיאטרליות, לא היה מעלה על דעתו שהוא היה כל כך מופנם ו"חשאי". חתימתו, המוקפת חומה ממש, מעידה על כך, באופן מודגש מאוד.

כתב יד וחתימה של בגין

                                                כתב ידו של מנחם בגין

ומעבר למנהיגים ישראליים,  שחוללו כאן שינויים ומהפכים אידיאולוגיים, סיקרנו אותי כתבי יד של מהפכנים כגון לנין, וצ'ה גווארה.

לנין

לנין וכתב ידו בתמונה התחתונה

כתב ידו של לנין

כתב דו של לנין, מעיד על היותו נמנה עם הטיפוס התשוקתי של לה-סן.  (ולמרות הזווית הימנית הנוקשה שלו, גם עליו ניתן לומר שנמנה עם הטיפוס הרפורמטורי ) כלומר, אדם בעל אישיאלים ודעות מוצקות, פעיל מאוד וחותר להכנסת שינויים חברתיים. לא זו בלבד שלא נתרע מקשיים וממכשולים העומדים בדרכו, הוא  היה פשוט מסלקם  מדרכו כבולדוזר. אך מעבר להיותו מרשים וסוחף, היה .. מופנם. כלומר, רעיונותיו ודעותיו, אמנם היו מבוססים על עקרונות סוציאליסטיים, אך לנין היה אינדיבידואליסט וחושב עצמאי, ללא התחשבות אם "יאהבו אותו או לא"… ובוודאי שהיה בעל להט, מחוייבות, ולא בחל באמצעים על מנת להשיג את מטרותיו.

 וסיקרן אותי לראות את כתב ידו של אידיאולוג ומנהיג מהפכני הצעיר ממנו, צ'ה גווארה, שהפך למיתוס כריזמטי וסמל לכל המורדים בשנות השישים בארה"ב. צ'ה שחבר לפידל קאסטרו, היה ממחוללי המהפכה הקומוניסטית בקובה, ואף השפיע רבות על מדינות דרום אמריקה האחרות, לצאת מעול הקפיטליזם שהגדיל את הפער הבין מעמדי ולחבור לרעיון הקומוניסטי.

che and fidel

                          צ'ה גווארה בחברת פידל קאסטרו – חברים למהפיכה

למזלינו, צ'ה גווארה נהג לכתוב יומנים. ומצאתי את חלקם ברשת. מתוך כתב ידו עולה שהוא נמנה עם טיפוס החשיבה המופנם ואינטואיציה  וחישה כמסייעות. כתב היד אינטליגנטי מאוד, צנוע בגודלו, ובלי מניירות  ראוותניות. אידיאולוג, שהיה יכול להיות אכזרי ובלתי מתפשר באמונותיו, אבל יחד עם זאת, האינטואיציה שלו אפשרה לו לגלות חן, קסם אישי ויכולת לסחוף אחריו אנשים.                                                   Screen-shot-2012-10-09-at-4_37_06-PM

              כתב ידו של צ'ה גווארה מתוך אחד מיומניו

לסיכום,  אומר, שאין ספק שלאור הסיור שלנו בין מנהיגים שראו את ייעודם לשחרר את בני עמם מעול משטר מדכא (לתפיסתם) נמצא הוכחה, הידועה זה מכבר,  שישנם כמה סגנונות של מנהיגות ומנהיגים. חלקם מוחצנים וחלקם מופנמים.

אך מצאתי שהמשותף לכולם הוא מידת האינטנסיבית והמחויבות הבלתי מתפשרת שלהם לרעיון ונחישותם להשיג יעדים חברתיים, ללא חת ומורא.

על גאווה ודעה קדומה – ניתוח כתב ידו של מרטין לותר קינג

images (7)

בעת ביקורו של אובמה בארץ, חשבתי , כמו רבים וטובים, שבאמת, מי היה משער, שיחלפו כמה עשרות שנים בלבד, מאז התעקשה רוזה פארקס לשבת בחלקו הקדמי של האוטובוס, מקום המיועד ללבנים בלבד, דרך מאבקם של השחורים בהנהגת מרטין לותר קינג ומלקולם X, עד לבחירת נשיא שחור לארצות הברית.??!

הורד     רוזה פארקס – הסנונית שבישרה את האביב

 חשבתי, איפה, שיהיה זה יאה, הן בזמן ובמקום, לאחר ביקור הנשיא האמריקאי השחור הראשון, כשאנו חוגגים את חג החירות שלנו, להכיר מעט את מרטין לותר קינג,  מיסד התנועה לשחרור השחורים מעול עבדותם, ולרומם אותם ממעמדם הנחות והמושפל בחברה האמריקאית.

מעט פרטים ביוגרפיים, לפני שנפנה לניתוח כתב היד.

 מרטין לותר קינג ג'וניור, נולד ב 15 בינואר 1929 – ונרצח ב- 4 באפריל 1968. הוא היה כומר בפטיסטי אפרו־אמריקאי, לוחם למען זכויות האדם של השחורים בארה"ב, שדגל במאבק לא אלים, התנגד בקול גדול למלחמת וייטנאם,  ואף  זכה בפרס נובל לשלום.

בשעתו, בניגוד לנאמר בחוקה האמריקאית הקוראת, בין היתר, להעניק זכויות שוות לכל אזרחי ארה"ב ללא קשר לדת, גזע ומין, עדיין היו נהוגים בארצות הברית חוקים מפלים כלפי השחורים. "מדיניות ההפרדה", המוכרת לנו זה מקרוב, גם מדרום אפריקה, רווחה גם בשנות חייו של קינג בארה"ב. האפליה התבטאה בצורה בוטה ואגרסיבית מאוד, בעיקר במדינות הדרום.  שכונות שלימות  ומתקנים ציבוריים כמו ברזי מים, ספסלים ציבוריים היו שמורים ל"לבנים" בלבד. השחורים שהעזו להפר את צווי ההפרדה, הוכו ואף נרצחו. ו"הגדילו לעשות" האנשים הנמנים עם כת הקו-קלוקס-קלאן, שהתעללו ורצחו בכושים ללא רחם מתוך שנאה צרופה.

images (8)

           עימות – לא אלים – לפי שעה – בין שחורים לאנשי כת הקו-קלוס-קלאן

בנוסף לאפליה זו, הייתה אפליה כנגד שחורים (ומיעוטים נוספים, כמו יהודים, או נשים) גם בבתי ספר ציבוריים, במקומות העבודה, בכל הקשור לקבלה לעבודה,  תנאי שכר או קידום מקצועי. מנעו מהם כניסה לאוניברסיטאות מסוימות, לעסוק במקצועות מסוימים, או, אפילו לשאת במשרות ציבוריות.

מתוך החושך האנושי וחוסר הצדק  החברתי המשווע הזה, צמחה והאירה מנהיגותו ושליחותו של מרטין לותר קינג.

images (4)

 אני חייבת להתוודות, שכשראיתי את כתב ידו, נדהמתי. לולא הייתי יודעת, בוודאות, שמדובר בכתב היד שלו, הייתי חושבת שלפנינו אדם אקסטרווגנטי, אידיאליסט אמנם, אך גם ייצרי מאוד, עושה הרבה "רעש וצלצולים". מצאתי תופעות בכתב, המעידות על תכונות שכולנו מכירים, אך אבחנתי מתוך הכתב, אדם שבאופן תמידי לא היה מסופק, אדם בעל נטיות דיכאוניות, לצד התנהגויות מאניות,  והתנהגויות הנוגדות את המוסר האמוני שלו. בפועל, הצליח קינג לרתום חלק ממאפייני אישיותו למכונת המלחמה שלו, וחלקם נשאר סמוי מן העין הציבורית, לפחות.

                                martin-luther-king-jr-handwritten-note-3

כתב ידו של מרטין לותר קינג ג'וניור

קינג היה אדם אמיץ, אינטליגנטי, בעל דמיון וחזון, אך לא פחות מכך, היה אדם יצרי מאוד ובעל קונפליקטים פנימיים עזים. הפרשי האורך הגדולים ואזור אמצעי קטן יחסית, ושילוב של צורות חוטיות וזוויות, מעידים על אדם מתוח וחסר מנוח.   נפשו נקרעה בין משיכתו לעבר האידיאלי והרוחני (אזור עליון גבוה ומודגש מאוד)  לבין סיפוק יצרים מיניים וחומריים ותאבון למנעמי החיים. (איזור תחתון מלא, לולאתי ומרובה בסימנים פאליים) על רקע מאבקים פנימיים אלה, פנייתו של קינג ללמוד שיטת מאבקו של גנדי בכיבוש ובאפליה בצורה לא אלימה, מעניינת מאוד. שכן, קינג היה, במידה רבה, אדם אגרסיבי ולוחמני,  שמעבר להיותו דעתן ובעל עקרונות הוא נהנה להתנצח, להילחם ולנצח. הוא היה שתלטן, עיקש שכפה את דעותיו והחלטותיו על אחרים. הוא לא היה פתוח לדעות השונות משלו, והכתבת הכללים שלו חלה הן על אלה שנמנו עם המעגלים הקרובים לו, וההיסטוריה מוכיחה שהצליח בכך גם במעגלי החברה הרחבים ביותר.  זוויות מרובות בכתב, ובעיקר בפתיחת הקווים, ואף הקווים הארוכים המשתלחים קדימה מעידים על כך  שהיה אדם סוער, דרוך ואנרגטי, שפעל בנחישות  ושהאופציה "להרים ידיים" לא הייתה מוטבעת ב DNA שלו.  

images (3)

האינטואיציה החריפה שניחן בה, אפשרה לו  לקרוא את המציאות בזריזות, לחזות כמה מהלכים קדימה, להשתמש בתחבולות ובערמומיותו,  על מנת לנצל במהירות מצבים לטובתו. הלולאות הרבות בכתב, האותיות הראשונות הגדולות, ועלייתן של האותיות לאזור העליון,  מעידות על גאוותנות, על תחושת שליחות ועל צורך להנהיג ולהיות חשוב ולהשפיע.  כך, למרות היותו איש דת, לא הצליח קינג להתגבר על חטא הגאווה והיוהרה, אך הוא  רתם אותן להצדקת מלחמתו. הגאווה, ורגישותו לכבודו העצמי, היוו חלק ממניעיו ומאמונתו, ודרכן הוא חיבר אליו אנשים, שחשו שכבודם העצמי נרמס ושצמאו לחוש בגאווה במי שהם. יחדיו, לחמו והשיגו את השוויון בין כל אזרחי אמריקה על כל צבעיה.

סיומי הקו המחודדים והארוכים בכתב היד, נראים כחרבות שלופות, אך פעמים רבות, מקדימים את חלקם לולאות הנראות כספרה 8 – שילוב התופעות האלה מעיד על כך שלמרות היותו איש רוח ואמונה, היה אדם שלא בחל באמצעים על מנת להשיג את מטרותיו. כך, הוא היה מסוגל לנהוג בחן ובגמישות, במניפולטיביות  ובמניירות תיאטרליות ודרמטיות.  הוא היה סוחף, ובעל יכולת "להחזיק קהל", בכושר התנסחות מטפורי ומוחשי ממש, ונהנה מכוחו ומעצמו כשחקן משפיע וכמטיף. התופעה בולטת מאוד בחתימתו של קינג.                    

signature alone    חתימת מרטין לותר קינג ג'וניור

אך בה בעת, הוא היה מסוגל להיות אויב מסוכן. הוא גילה  תוקפנות ונקמנות כלפי מתנגדיו, גם כלפי הקרובים אליו שלא סרו למרותו. הוא לא שכח ולא סלח, ולא בחל באינטריגות, בערמומיות ובשקרים על מנת לנקום את נקמתו.

Untitled-2 copy.jpg 3Untitled-1 copy                                  טקטיקה של נסיגה לשם התקפה

כתב היד של קינג הוא ייחודי, כמו האיש עצמו. אין בכך ספק. לא ניתן להתעלם ממנו, מהתנועות הגרנדיוזיות והמוגזמות, המעידות על אישיות מוחצנת, כריזמטית ובעלת כושר ביטוי וסגנון ייחודי.  אך, למצער, יש סימנים רבים בכתב המעידים על נפילות קשות במצב רוחו, על חרדות, על פנטזיות מיניות ואירוטיות "פרועות" ועל חוסר סיפוק, כעס ואכזבה מבת זוגו.

אך עצוב מכל הוא שכתב היד הנוכחי, כמו גם כמה אחרים שמצאתי ברשת, מעידים על שימוש בסמים. איני יכולה לאבחן אם מדובר באלכוהול או בסמים משני תודעה אחרים. אמנם נראה שהעט שהשתמש בו לא היה תקין, והדבר ניכר בנזילות דיו לעיתים, (ניתן לראות את ה"נזילות", למשל בקו המסיים את האות M בחתימתו, בתחילת הקו החוצה את האות T ) אך מעבר לכך, הקו בצקי ו"מלוכלך",  האותיות המוצפות דיו היוצר כתמים שחורים בתוך אותיות, כמו גם תוספת מיותרת באות M, בתחילת המכתב, הרעידות והשבירות בקו. חילופי לחץ לא עיקביים, וחולשות פתאומיות של הקו, התיקונים הלא נחוצים, כל אלה  מעידים לא רק על מצוקות רגשיות אלא אף על כותב שהיה שרוי תחת השפעת סם.

Untitled-1

למרות כל זאת, ההיסטוריה שופטת אנשים כמוהו, בזכות הישגיהם והשפעתם על מהלך ההיסטוריה העולמית, ומוחקת את ההיבטים ה"אפלים" יותר של אישיותם. קינג היה בשר ודם, ובהחלט לא קדוש. נואם מעולה, לוחם באחרים- עבור אחרים, לא פחות מאשר לחם בעצמו. כמה מאמרותיו נכונות גם לימינו ולחברות הלא סובלניות שלנו ושל הסובבים אותנו. בחרתי לתת כאן אחת מהן, הנראית לי רלוונטית מתמיד לאזורינו:

images (5)

 "עלינו ללמוד לחיות יחד כאחים, אחרת אנו נושמד יחד כטיפשים".